הערעור הוגש במועד, למרות הצפייה בפסה"ד ב"נט המשפט" (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת סיגל רסלר-זכאי):

העובדות: בקשה להורות על סילוק ערעור על הסף, מחמת איחור בהגשתו. הערעור הוגש על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א, שהורה על סילוק ידם של המשיבים (המערערים) מנכס מקרקעין שבבעלות המבקשים (המשיבים בערעור). המבקשים טענו כי ב"כ המשיבים קיבל הודעת דוא"ל ביחס לפסה"ד וכן צפה בו ב"נט המשפט", וכי בנסיבות אלה הערעור הוגש באיחור ויש להחיל את "כלל הידיעה". המשיבים סברו כי דין הבקשה להידחות וכי הערעור הוגש לפי המועדים שנקבעו לכך.

נפסק: הלכה היא כי מקום בו הוכח כי בעל דין ידע על החלטת ביהמ"ש, לא יוכל לטעון להיעדר מסירה והמצאה. במקרים אלה יגבר "כלל הידיעה". בעניין גבעון [רע"א 6648/20] נקבע כי בעת שבמקרה הרגיל יוטל הנטל להראות כי יש להחיל את כלל הידיעה על הטוען להחלתו, הרי שכאשר קיים תיעוד ב"נט המשפט" על צפייה יזומה בהחלטה, יתהפך נטל ההוכחה ועל בעל הדין שצפה הנטל לשכנע כי אין מקום להחיל את כלל הידיעה. במקרה זה יש להעדיף את מועד הידיעה על פני מועד ההמצאה ולדחות את בקשת הסילוק של הערעור. המשיבים תמכו את גרסתם באשר למועד בו נודע להם בפועל על פסה"ד בתצהירים. יש לתת משקל מכריע לסוגייה בה עוסק פסה"ד נשוא הערעור, שהוא סילוק ידם של המשיבים מבית מגוריהם לאחר עשרות שנים. בנסיבות אלה יש לתת להם את יומם בביהמ"ש.