רע"א 49981-01-22 בן אהרון נ' סהר

אולי יעניין אותך גם

ייתכן והגיעה העת להסתפק בהתייצבות דיגיטלית בעת אימות תצהיר (החלטה, מחוזי י-ם, השופט ארנון דראל):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם [ת"א 51414-07-20], שדחה את בקשת המבקש לדחות את תביעת המשיבה נגדו, בשל אי-הגשת תצהיר עדות ראשית מאומת כדין. ביהמ"ש השלום דחה את טענת המשיבה כי דרך הגשת התצהירים, בשלב ראשון ללא אימות, והגשת תצהיר מאומת רק בתחילת הדיון, היא פרקטיקה מקובלת. עם זאת, ביהמ"ש השלום מצא כי נוכח כך שהוגשו תצהירים מאומתים זהים לנוסח שהוגש - לא נגרם כל נזק דיוני. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. לפי סעיף 15 לפקודת הראיות, התנאים להכרה בתצהיר בכתב, כתחליף לעדות בעל פה, הם כי תינתן הצהרה חתומה בכתב על ידי המצהיר, ההצהרה תינתן לאחר שהמצהיר הוזהר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, וכן כי דבר מתן האזהרה אושר על ידי המזהיר על פני התצהיר. התצהיר, כעדות בביהמ"ש, עומד ביסוד הוכחת העובדות בהליך המשפטי ולכן מתחייבת הקפדה על קיום התנאים שנקבעו בסעיף 15 לפקודה. אימות החתימה לפני עו"ד אינו אקט 'טכני'. הוא מיועד להזהיר את עורך התצהיר בדבר המשמעות הפלילית של אי-הצהרת אמת, ולוודא את זהות האדם שמוסר את הדברים. הדרך שבה נחתם התצהיר, שלא לפני עו"ד, ונשלח אליו בפקס והאימות נעשה טלפונית - אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.

יתכן והגיעה העת לשינוי דרך האימות בשים לב להתקדמות הטכנולוגית, שחלקה בא לידי ביטוי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המסדירות גם שימוש בהיוועדות חזותית. ברוח הזמן ניתן לפרש את סעיף 15 כמאפשר אימות בתנאים נוקשים פחות מהתייצבות פיזית של החותם לפני מי שאמור להזהירו ולאמת את חתימתו, וניתן להסתפק בהתייצבות דיגיטלית, בתנאים שיבטיחו את קיום המטרות שנועדו להליך האזהרה ואימות החתימה. כך נהגה לשכת עורכי הדין במגפת הקורונה, כשאפשרה לחבריה לאשר את החתימה על גבי תצהירים ולהזהיר את המצהיר בהיוועדות חזותית. אלא שגם כאשר נקבעה דרך מקלה יותר לאימות חתימה על תצהיר, הותר אימות החתימה בתנאים (הימצאות בישראל, הקלטה, הצגת תעודה מזהה ועוד). המסמך שהוגש לביהמ"ש אינו "תצהיר" אלא "טיוטת תצהיר". אלא שמכאן, ועד דחיית התביעה מחמת אי הגשת ראיות וראיית המשיבה כ"מי שלא התייצבה לדיון" - המרחק רב. לא קמה עילה להתערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בעניינים הנוגעים לניהול ההליך שלפניה, שעה שבית משפט קמא פעל במסגרת הסמכות "לתקן כל פגם או טעות בכל הליך".