האם מסרונים שהעבירה קטינה, מהטלפון של אביה, אל אמה, יכולים לשמש כראיה בהליך? (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת אספרנצה אלון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה [תלה"מ 44358-11-19] שקיבל את בקשת המשיבה לצירוף ראיה - מסרונים מהטלפון של המבקש - שהוחלפו בינו לבין אמו. המבקש והמשיבה נשואים ולהם ילדים משותפים, בהם קטינה בת 10.5. הם נפרדו בשנת 2017. ההליך בו ניתנה ההחלטה הוגש על-ידי המשיבה נגד המבקש ואחותו, ועניינו בשאלת הבעלות בבית מגורים. המבקש טען, בין היתר, כי שגה ביהמ"ש קמא כשהתיר את צירוף הראיה, שהוצאה שלא כדין ממכשיר הטלפון הנייד שלו, תוך פגיעה בפרטיותו (ובדרך של שידול קטינה ליטול את הטלפון הנייד של אביה ולייצא ממנו תכתובות שלו עם אמו). 

נפסק: קטינה כבת 10.5, שהוריה מנהלים מאבק רכוש במסגרת הליך גירושין, מעבירה תכתובות בין אביה לבין סבתה, מהטלפון של אביה, ללא ידיעתו והסכמתו, אל הטלפון שלה. בהמשך, הועברו התכתובות מהטלפון של הקטינה לטלפון של אמה. האם מבקשת לצרף את המסרונים כחלק מראיותיה. ביהמ"ש קמא נעתר לבקשה ועל כך נסוב הערעור. החלטת ביהמ"ש קמא מאוזנת, מידתית וסבירה בנסיבות העניין, ולפיכך דין הערעור להידחות. גם אם ביהמ"ש יניח כי הקטינה העתיקה את ההתכתבות של המבקש עם אמו באופן תמים ונעדר כל מניפולציה, הרי שעשיית שימוש בתוכן מצד המשיבה, בנסיבות העניין ובהיעדר כל רשות מהמבקש או אמו, נוטה יותר אל עבר פגיעה בפרטיות כקבוע בחוק. אין חולק כי המבקש לא נתן את הסכמתו להעתיק, להשתמש בתוכן, ולבטח שלא להעביר לידי המשיבה את התכתבויותיו עם אמו.

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות אינו קובע כלל פסילה מוחלט, אלא כלל פסילה יחסי. בהתקיים תנאים מסוימים, חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות לא יהא פסול מלשמש ראיה בבית משפט. הפעלת שיקול הדעת השיפוטי לעניין סעיף 32 לחוק צריכה להגשים את התכלית המונחת ביסודו - הגשמתם של הערכים והעקרונות שהוראת הפסילה נועדה להגשים, שעיקרם שלושה: השמירה על הפרטיות; השמירה על זכויות האדם שפגיעה בפרטיות נועדה להגן עליהם, וקיומו של הליך הוגן שבמרכזו היכולת של ביהמ"ש לגלות את האמת ובכך לאפשר משפט צדק. ביהמ"ש קמא מכיר את הנפשות הפועלות ושקלל בהחלטתו את חובת הגילוי המוגברת החלה בעניינים הנדונים בבית המשפט לענייני משפחה, ועוד הוראות שתכליתן הסרת חסמים ומתן אפשרות לחתור לגילוי האמת. 

חומרת ההפרה הנטענת אינה חמורה וקשה כפי שמתארים המבקש ואחותו. למעט ערך הפרטיות כ"ערך" בפני עצמו, טענות המבקש לגופן נסוגות מפני זכותה של המשיבה להוכיח זכות קניינית משמעותית, שיכול ועומדת לה. המידע הפרטי המצוי בראיה שהשגתה נעשתה על פניו על דרך של פגיעה בפרטיות המבקש, אינה סבה סביב נושאים בליבת הפרטיות, אלא מהווה התכתבות בנושא בית המגורים ועדות המבקש. ביהמ"ש קמא ביכר את האפשרות של הסבר הראיה, על פני שלילתה כליל, בחירה שהינה הגיונית, מאוזנת, מידתית, ולבטח סבירה בנסיבות העניין.