הודעות הוואטסאפ הן הטרדה מאיימת, אך לא פרסום בפייסבוק על מעשי המשיב (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת תמר שרון נתנאל):

העובדות: ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בחדרה [ה"ט 29709-09-21], שניתנה בבקשת המשיב למניעת הטרדה מאיימת, לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. החלטת ביהמ"ש השלום ניתנה כלפי מספר משיבים, שהמערער הוא אחד מהם, ולפיה ניתן צו האוסר על המערער לפנות אל המשיב, או להטרידו בכל דרך, לרבות באמצעות פרסום פוסטים בפייסבוק (למשך 3 חודשים). השאלה העיקרית נשוא הערעור היא האם המשיב הוכיח הטרדה מאיימת מצד המערער. המערער ויתר האנשים שכלפיהם ניתן הצו הם נושים של המשיב, המצוי בהליכי פשיטת רגל.  

נפסק: יש לקבל את הערעור חלקית, על-ידי התערבות בתוכן הצו שניתן. המונח "הטרדה מאיימת" אינו חל על פנייה אחת אל האדם הטוען להטרדה, אלא הכוונה היא "לדפוס התנהגות" שחוזר על עצמו ושמקים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. על הטוען להטרדה מאיימת להוכיח 2 תנאים מצטברים: ראיות בדבר הטרדה או איומים, חוזרים ונשנים; וכן קיום חשש סביר שהמטריד או המאיים יחזרו על התנהגותם. הזכות לחופש הביטוי מקנה למערער ולכל מי שסבור שהמשיב הונה אותו, לפרסם את שאירע, ככל שהפרסום הוא אמת לאמיתה. ככל שאין אמת בדברים, פתוחה בפני המשיב הדרך להגיש תביעה בשל פרסום לשון הרע, אך אין מקום לראות בפרסום כזה משום הטרדה מאיימת.

המערער כלל לא העלה פרסום לרשתות. כל שהוכח שהוא עשה היה התכתבות עם המשיב בהודעות WhatsApp. מהודעות אלה עולה כי התמלאו התנאים לקיומה של "הטרדה מאיימת", אם כי ברף הנמוך. עיון בהודעות מעלה כי המערער פנה אל המשיב מספר פעמים בקשר לחוב, ודרש את תשלום החוב. אין כל פסול בפניית נושה אל בעל חובו בדרישה לתשלום החוב, גם מספר פעמים, אך זאת כאשר הדבר נעשה בדרך מקובלת ובמידה הראויה. אולם, פניות אישיות מרובות, שוב ושוב, אל כתובת פרטית של הטוען להטרדה, תוך שימוש בכינויים מעליבים ו"הבטחות" שתיעשינה פניות תכופות באותו עניין "מדי יום ביומו", יכול שיעלו כדי הטרדה מאיימת. כך הדבר במקרה זה.

ניתן בהחלט להבין את תחושותיו הקשות של המערער כלפי המשיב, אך היה עליו לפנות לערכאות ולנקוט באמצעים לגיטימיים לגביית חובו. ביהמ"ש ער לחוסר האונים המלווה נושים אל מול חייבים, במיוחד שעה שמדובר בחייבים פושטי רגל וכן לתסכולו של המערער אשר, לטענתו, נפל קורבן להונאה, אולם אין בכך כדי להצדיק התנהלות העולה כדי הטרדה מאיימת, גם אם ברף הנמוך. יש להתערב בתוכן הצו שניתן בביהמ"ש קמא לעניין איסור על פרסום בפייסבוק. בנושא זה יש להעדיף את זכותו של המערער לחופש ביטוי, הרשאי לפרסם את מעשיו של המשיב. פרסום בפייסבוק של מעשי המשיב, כלפי המערער וכלפי אחרים, אינו מהווה הטרדה מאיימת; מדובר בפרסום לגיטימי של מי שנפגע, לטענתו, מהונאה, מה גם שלציבור יש עניין בפרסום כזה, אשר יש בו כדי להזהיר נפגעים פוטנציאליים. זאת, ככל שהדברים המפורסמים הם אמת. תרופתו של מי שפורסמו נגדו דברים משמיצים שאין בהם אמת, מצויה בחוק אחר - חוק איסור לשון הרע.