נדחתה בקשת פרופ' חצרוני לבטל את חסימת עמוד הטיקטוק שלו (החלטה, שלום בת-ים, השופט אודי הקר):
העובדות: בקשה לסעד זמני המורה למשיבה לבטל את חסימת דף הטיקטוק של המבקש. המבקש, פרופ' לתקשורת, עתר לחייב את המשיבה לאפשר לו להמשיך ולפרסם בעמוד הטיקטוק שלו, שנחסם בשל פרסומים שנטען כי הם מפרים את תנאי השימוש וכללי הקהילה של המשיבה - חברה זרה מסינגפור. המבקש טען, מנגד, כי פרסומיו "מאתגרים וסאטיריים" וכי חסימת חשבונו פוגעת פגיעה קשה בזכויות היסוד שלו לחופש ביטוי ולחופש עיסוק.
נפסק: דין הבקשה להידחות. סיכויי התובענה לא נחזים להיות גבוהים במיוחד, באופן המצדיק מתן סעד זמני. הסעד המבוקש בהליך העיקרי הוא צו עשה המחייב את המשיבה, חברה פרטית, לספק למבקש שירות. המבקש מבקש להטיל על המשיבה חובות המוטלות על גופים ציבוריים, או "דו מהותיים", לרבות טענות לאכיפה בררנית. אומנם, טענות המבקש בדבר מעמד המשיבה מעוררות שאלות חשובות ואכן יש להסדיר את מעמדם של גופים כמשיבה, בהיותה רשת חברתית עולמית המספקת פלטפורמה להבעת דעות וכלי משמעותי באמצעותו ממומשת הזכות לביטוי והבעת דעה. עם זאת, עד עתה הנושא לא הוסדר בחקיקה ולא הוטלו על המשיבה הוראות המחייבות אותה לאפשר פרסומים אצלה. עניין זה מצריך דיון נרחב אך ספק אם מקומו בהליך זה [עניין המבקש מול פייסבוק - ת"א 38104-05-18]. יש לתהות מה הדין החל בתביעה זו והאם יש להחיל את הדין הסניגפורי, שהמבקש לא הוכיחו, אם לאו. גם הטענה בדבר תניות מקפחות בחוזה אחיד אינן טענות פשוטות וגם הן מצריכות דיון ממצה.
המבקש מעיד על עצמו כי בחר לפרסם אצל המשיבה פרסומים פרובוקטיביים. לטענתו עסקינן בפרסומים "סאטיריים" ו-"נשכניים" אשר שמרו על סגנון לגיטימי, מבלי שחרגו "מכללי הקהילה". עם זאת, עיון בפרסומים מעלה כי יש בהם כדי לפגוע באחרים ואף בקבוצות שלמות באוכלוסיה. טענה כי פרסום הוא סאטירי אינה הופכת אותו ללגיטימי. אין לחייב את המשיבה להתיר פרסומים פוגעניים רק בשל כך שהם סאטיריים והמבקש לא הציג כל מקור נורמטיבי לחיוב מעין זה. אין באמור כדי לקבוע שיש להשתיק דעות, גם אם אינן נעימות ואינן מקובלות, אולם יש לבחון האם יש להתיר פרסומים אלו שיש בהם לפגוע באחרים ויותר מכך. המשיבה אף בחרה שלא למנוע מהמבקש לפרסם אצלה פרסומים בחשבונות אחרים ועל כן חופש הביטוי שלו ויכולתו לפרסם באמצעות המשיבה את דעותיו, ככל שיעשה כן בצורה ראויה, לא נפגעה.
גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. עיקר טענת המבקש היא בדבר פגיעה בחופש הביטוי שלו. אולם, המשיבה אינה מונעת מהמבקש לפרסם פרסומים באמצעותה, בין בחשבונות אחרים של המבקש ובין באמצעות חשבונות חדשים שיפתח. עיקר הפגיעה הנטענת היא באובדן של עוקבים רבים. בכך אין כדי לשלול מהמבקש את יכולתו לפרסם את דעותיו ודומה כי עיקר הנזק הוא נזק כספי והפיך מטבעו. במקרים מעין אלו בית המשפט אינו נוטה להעניק סעד זמני טרם בירור ההליך העיקרי. מנגד, מתן הסעד המבוקש יוביל לכך שזכות המשיבה להחליט אילו פרסומים יפורסמו אצלה תיפגע, וכך גם זכותה להחליט בדבר הדרך בה יש לנהוג במקרים בהם היא סבורה שלקוחותיה מפרסמים פרסומים פוגעניים המנוגדים לתנאי השימוש אצלה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.