צו איכון במחלוקת על שעות נוספות (החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת תמר עציון פלץ):

העובדות: בקשת הנתבעים למתן צו למשיבות הפורמליות לקבלת נתוני איכון של מכשיר הטלפון הנייד של התובע, בתקופת עבודתו בנתבעת 1, וזאת כדי להתגונן בפני טענת התובע כי עבד שעות נוספות מבלי ששולם לו גמול עליהן. התובע התנגד לבקשה מחשש לפגיעה חמורה בפרטיותו. עבודתו של התובע בוצעה בחצרי הנתבעת 1, המחזיקה בפאב-מסעדה, והמכשיר הנייד ששימש את התובע בתקופת עבודתו בבית העסק היה פרטי, ולא ניתן לו על ידי מי מהנתבעים לצורך עבודתו. בבית העסק בוצע רישום נוכחות לעובדים. 

נפסק: הכרעה בבקשות מסוג זה מתקבלת בהתאם לאמות המידה והשיקולים המנחים שהותוו בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בעניין פישר [ע"ע 40711-04-17]. בעניין פלונית [רע"א 2404/21] סקר ביהמ"ש העליון לראשונה את הסמכות ליתן צווי איכון במשפט האזרחי, ואת אמות המידה והשיקולים המנחים למתן צווים אלה נוכח פגיעתם בזכות החוקתית לפרטיות. יש להיעתר לבקשה באופן מידתי, תוך הטלת מגבלות על היקף הגילוי. זאת, הן ביחס לפרק הזמן שבגינו ניתן הצו, והן ביחס לזכותו של התובע להשחיר תחילה "מידע עודף", כהגדרתו בהלכת פישר. 

צו האיכון רלוונטי להכרעה בתביעת התובע לגמול שעות נוספות, מאחר ששירותי המיקום יספקו לכאורה, מידע על שעות נוכחותו של התובע בבית העסק, בפרט משמדובר במיקום אחד ספציפי, ובהעדר חלופה אחרת להוכחת נתוני המיקום, אף לשיטת התובע, משלא דיווח על נוכחותו בבית העסק במערכת דיווח הנוכחות. המחלוקת העובדתית, הנובעת בין היתר מתפקידו ומעמדו של התובע בבית העסק, מחייבת בירור עובדתי ומצדיקה מתן צו איכון על אף שהתובע עבד בחצרי המעסיקה והטלפון הנייד היה בבעלותו ולא בבעלות מי מהנתבעים, בשונה מהלכת פישר.