פס"ד המאשר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק הספאם (פסק-דין, שלום ת"א, השופט טל חבקין):

העובדות: בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעילתה הפרות של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בבקשת האישור נטען כי המשיבה, חברה שעסקה במכירת ביגוד באמצעות האינטרנט, שלחה למבקשת ולאחרים הודעות פרסומת בניגוד לחוק. המשיבה טענה כי פעילותה הופסקה וכי התובענה אינה מתאימה להתברר כייצוגית. בקשת האישור תוקנה בהמשך כך שתכלול גם את המשיבים 2-5, מנהלים במשיבה. 

נפסק: תחילה יש לבחון האם יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו לטובת הקבוצה. המשיבה אחראית לכאורה למשלוח דברי פרסומת לאחר שהמבקשת ביקשה להפסיק לשלוח אליה הודעות. מאחר שמערכת ההסרה היא אוטומטית, אין סיבה שלא להניח שהאופן שבו היא פעלה כלפי המבקשת, חל גם ביחס לאחרים, ולכן יש בנמצא קבוצה. מאחר שאין חולק שסעיף 30א דורש הסכמה למשלוח מסרים פרסומיים, ושמסרים כאלה נשלחו לאחר שהמבקשת ביקשה הסרה, הסיכוי שהתובענה הייתה מאושרת נחזה להיות גבוה ביחס לחלק מהפרסומים לפחות. אשר לחיוב אישי של המשיבים, כמנהלים במשיבה, התמונה מורכבת יותר. יש להניח לצורך הבקשה שקיים סיכון סביר שהתובענה נגדם הייתה מאושרת. די בסיכון זה כדי לקבוע, לצורך בקשה זו, שיש אפשרות סבירה שניהול  תובענה כייצוגית היה מאושר גם כלפיהם. תנאי זה מתקיים.

יש לקבוע כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת במחלוקת בנסיבות העניין. בשים לב לעובדה שניתנה הסכמה למשלוח הודעות פרסומיות, ושהפרת החוק נובעת מתקלה במערכת הסרת הדיוור האוטומטית, ההפרות אינן במדרג חמור, והנזק החברתי שנגרם מהן הוא מוגבל. הרתעה באמצעות תשלום סך של 100,000 ש"ח מכיסם הפרטי של מנהלי המשיבה עונה היטב על תכלית סעיף 30א לחוק התקשורת, אם לא למעלה מכך.