פרסומי הנתבע "רכבו", "נטפלו" ו"התחזו" לפרסומי התובע (פסק-דין, שלום רמלה, השופט זכריה ימיני):
העובדות: תביעת מגדל פרחים ובעל חנות פרחים ("פרחי הדר"), ממושב צור משה, נגד בעל חנות פרחים מתחרה בקניון דרורים ("פרחי חן"). טענתו המרכזית של התובע היא שבעל החנות המתחרה התעשר על חשבונו שלא כדין, באופן בלתי הוגן תוך ביצוע עוולות מסחריות כלפיו, וזאת בשל אופן הפרסום באינטרנט, שהציג את החנות המתחרה כחנותו שבצור משה באופן שהטעה את לקוחותיו. לטענת הנתבע מדובר בתביעת סרק קנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב.
נפסק: בנסיבות המקרה לא נטען להפרה של סימן מסחר, אלא ביצוע עוולה של גניבת עין. עוולת גניבת העין, בחוק עוולות מסחריות, דורשת את הוכחת קיומו של מוניטין וכן חשש סביר להטעיית הציבור. בפסיקה הוכרה סובלנות באשר לשימוש בסימני מסחר להפעלת מודעות ממומנות של מתחרים, במנועי החיפוש ההשוואתי, ובלבד שהדבר אינו כרוך בהטעיה לגבי זהותו של המוכר [עניין סוויסה - ע"א 7629/12]. התובע העיד כי אינו מתיימר לזכות כלשהי בביטוי "פרחי הדר", אך טען כי אופן הפרסום מצד הנתבע הטעה לקוחות שניסו להגיע ספציפית אל עסקו וגרם להם לחשוב בעת ביצוע הזמנה או חיוג למקום העסק של הנתבע כי הם יוצרים קשר עם פרחי הדר ולא עם פרחי חן.
חומר הראיות מלמד כי הנתבע ואיש השיווק מטעמו מבקשים באופן טבעי להגדיל את אחוזי הפניות והמכירות שמתבצעות בפועל. בניגוד לטענת הנתבע ועדותו, ניכר שהיה מעורב עד מאוד באופן הפרסום והכוונתו. הנתבע ואיש השיווק מטעמו מבצעים שינויים שונים לאורך הדרך ומפתחים את הפרסום. למעשה הנתבע פרסם באופן "טפילי" לאתרים אחרים, את עסקו. אמנם הנתבע ציין כי צליל ההמתנה לחנות והמענה בחנות הינו "פרחי חן" וכי הלקוחות היו מגלים בסופו של דבר שמדובר בפרחי חן, אולם בשל אופן הפרסום העקלקל והטפילי היה עליו להוכיח כי כך היה המצב בתקופה הרלוונטית לתביעה, וגם אם כך היה הדבר, עדיין ישנו חשש שהפרסום מהווה עוולה של גניבת עין, ככל ויתקיימו מבחני המוניטין וההטעיה.
עצם התמקדות התביעה במי שמחפש ישירות את פרחי הדר, מלמד באופן מובנה על מוניטין התובע. טענת התובע כי החנות קיימת 15 שנים והיא החנות היחידה בצור משה, וכי הוא מגדל פרחים עשרות שנים - לא נסתרה. התובע הציג מסמכים המלמדים על השקעתו בפרסום ואף בצילומי המסך ניתן להבחין במודעתו הממומנת. הלינק לאתר המרשתת של החנות 'hadarflowers', מספר הטלפון האחיד בפרסומים, היכרות הנתבע עם חנות התובע - כל אלו מוכיחים כי התובע נהנה ממוניטין. חרף זאת, מאמצי פרסום עסק הנתבע הוכחו כעקלקלים וטפיליים, תוך ניסיון להסוות שמדובר בפרחי חן המצויה בצומת דרורים, וזאת בניסיון להגדיל פניית הלקוחות ולהגדיל את המכירות, והדבר מלמד על ניסיון לרכוב על מוניטין של אחרים ובמקרה זה על גבי מוניטין התובע. מכאן כי עצם אופן הפרסום של הנתבע ה"רוכב" "נטפל" ו"מתחזה" לפרסום התובע מוכיחים אף הם את המוניטין ממנו נהנה התובע.
ניכר כי תכלית שיטת השיווק של הנתבע הייתה הטעיית לקוחות והתובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבע ביצע כלפיו עוולה של גניבת עין. לו הנתבע היה מציין במודעתו כי מדובר ב"פרחי חן" ולא היה מנסה להטמיע פרטים המזוהים עם עסקו, או להדמות כ"זיקית" לעסק התובע על ידי הסוואת סממנים מזוהים עם עסקו ובמקומם שימוש במילים בהם השתמש מי שחיפש את "פרחי הדר צור משה", וייתכן אף שאם לכל הפחות היה מותיר את ההפניה בלחיצה על הקישור לאתרו אתר "פרחי חן" ולא יוצר "דף נחיתה" מיוחד, סביר היה להניח שהתביעה הייתה נדחית, אך לא כך המצב. הנתבע יפצה את התובע ב-70,000 ש"ח ללא צורך להוכיח נזק. התובע לא הוכיח את נזקיו לצורך עוולת התיאור הכוזב או עשיית עושר. הנתבע יישא גם בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דינו בסך 15,000 ש"ח.