אין עילה משפטית להורות ל-Cellebrite להשבית את מערכותיה (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ברון, מינץ ושטיין):

העובדות: העותרים דרשו להורות למשיב 1 לעצור את הייצוא הביטחוני של מערכות המיוצרות על ידי המשיבה 2, חברת Cellebrite, לוועדת החקירות של הפדרציה הרוסית. בנוסף ביקשו העותרים לחייב את המשיבים להשבית את כלל המערכות המצויות בשימושה של ועדת החקירות ואת המשך מתן השירותים והעדכונים שנדרשים לתפעולן של מערכות אלו. בעתירה נטען כי המערכות מאפשרות פריצה למכשירי טלפון ניידים ואיסוף מידע ממכשירים אלו ומשמשות בידי רשויות רוסיה ככלי לדיכוי ולרדיפות פוליטיות.

נפסק: דין העתירה להידחות על הסף. נורמות משפטיות שמנחות את הייצוא הביטחוני מישראל מעוגנות בדברי חקיקה [לרבות חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז - 2007, וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עיסוק באמצעי הצפנה), התשל"ה - 1974]. החלטות הגורמים המפקחים על ייצוא כאמור מתקבלות במסגרת דברי חקיקה אלה, על בסיס שיקולים של ביטחון לאומי והתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל. בנושאים אלה, כבשאר העניינים של יחסי חוץ וביטחון, שיקול הדעת המצוי בידי רשויות המדינה רחב במיוחד. בעניינים אלו בג"ץ אינו מתערב אלא במקרים חריגים כדוגמת חריגה מסמכות, שקילת שיקולים זרים וחוסר סבירות קיצוני שיורד לשורש העניין. בהודעה מעדכנת העותרים הביעו סיפוק מכך שהמשיבה 2 הפסיקה את מתן שירותיה לרוסיה, תוך שהם מבקשים כי יינתן צו בדבר השבתת המערכות וביטול רישיונות ההפעלה. בית המשפט לא יוכל להוציא צו כזה בהיעדר עילה משפטית להוצאתו.