תלה"מ 44330-02-18 ש.ב. נ' ד.ב

אולי יעניין אותך גם

תביעת לשון הרע ובקשה למתן צו עשה האוסר על פרסום ספר שכתב הנתבע ופרסם בפייסבוק (פסק-דין, משפחה חיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה):

העובדות: הצדדים, בני זוג לשעבר, התגרשו ומנהלים הליכים משפטיים זה כנגד זה. התובעת טענה, בין היתר, כי גילתה כי הנתבע פרסם ספר בעמוד פייסבוק מזויף, הפתוח לצפייה פומבית, הכולל פרטים אינטימיים מתקופת חייהם המשותפים של הצדדים ולאחריה. לטענתה מדובר בעשרות פוסטים בהם הנתבע משתלח בה וכי על אף ששינה לכאורה את שמות התובעת וילדיהם, כל גולש המכיר את הצדדים עשוי להסיק על מי נכתב הספר. הנתבע לא הכחיש כי הוא עומד מאחורי פרסום הספר. לטענתו, בין היתר, חייו היוו השראה בעת כתיבת הספר, אך הספר אינו ספר אוטוביוגרפי, נכתב תחת השם הספרותי "עודד פלד" ומתאר את האירועים שחווה "עודד", גיבור הספר שהוא דמות בדיונית, ומערכת היחסים בין "עודד" לבין "מאיה", שהיא זוגתו לאחר גירושיו. גרושתו של גיבור הספר מכונה "דנה" והקורא הסביר אינו יכול לקשור בין "דנה" לבין התובעת.

נפסק: פרסום בפייסבוק דינו כפרסום לצורך חוק איסור לשון הרע [עניין פלונית - תמ"ש 21757-10-11]. על מנת שתוכן הפרסום יהווה לשון הרע יש הכרח כי הקורא הסביר יוכל לזהות כי תוכן הפרסום מתייחס לנפגע [תמ"ש 25439-11-15]. יש לדחות את התביעה על כל רכיביה. לא נמצא בעמוד הספר בפייסבוק ובספר עצמו תיאור שכולל פרטים מזהים שאדם סביר, גם אם הוא מכיר את הצדדים, יוכל לקשר בין הדמויות הבדיוניות בספר של "עודד פלד" לבין הצדדים בתיק. בהעדר זיהוי לא מתקיימת עילת תביעה, לא מכוח חוק איסור לשון הרע ולא מכוח חוק הגנת הפרטיות. עלילות הספר עיקרן במערכת היחסים והמשבר שעובר "עודד" בנוגע ליחסיו עם "מאיה" ולא בין "עודד" ובין "דנה" ובהקשר הדברים הרי שאין מדובר בלשון הרע או באמירות המקימות עילה מכוח החוקים הנ"ל.

התובעת לא ידעה לפרט מה הם הפרטים אשר לטענתה "מסגירים" כי "דנה" והתובעת חד הם בעיני הקורא הסביר. אין צורך בזיהוי שמי בלבד. גם מקום בו לא נזכר שמו של הנפגע, אך הפרטים המוזכרים יביאו לזיהויו, יכול שיימצא המפרסם חייב בגין הוצאת לשון הרע או פגיעה בפרטיות - ובלבד שמדובר בנתונים שהם בידיעתם הרגילה של אלו ששמעו את הדברים או קראו אותם. אין זה המצב במקרה זה. הבחינה המהותית של זיהוי הנפגע נבחנת במבחן אובייקטיבי, גם אם הנפגע עצמו חש שרגשותיו נפגעו. האדם / הקורא הסביר, לא יכול היה לעשות את כל אותם קישורים, הקשרים והניתוחים שעשו התובעת, חוקר פרטי מטעמה ואביה – על מנת להתאמץ ולהוכיח כי הנתבע הוא מי שעומד מאחורי עמוד הספר בפייסבוק. עובדה שהנתבע הודה בה ביום הראשון.

ספר כספר הוא בדיה – אלא אם נכתב בו כי הוא אוטוביוגרפי. במקרה כאן לא נכתב בשום מקום על ידי "עודד פלד" כי מדובר בספר אוטוביוגרפי. הספר נעדר פרטים אישיים באופן שמאזן בין הזכות לפרטיות ולשם הטוב לבין חופש היצירה. התובעת ואביה חזרו והדגישו כי הנתבע פעל מפרופיל מזויף. עובדה זו מחזקת את טענות הנתבע כי פעל על מנת להסתיר את זהותו ולא לחשוף את זהותו, להבדיל מהטענה כי מדובר בפרסום שנועד לפגוע בתובעת ולחשוף זהותה ומבלי שייוודע ברבים, כי הוא הכותב את הספר. מאחר ולא ניתן לזהות את הצדדים, אלא רק לאחר חקירה, בילוש, דרישה והצלבות, ולא מתוך הכתוב עצמו – לא קמה לתובעת עילה בלשון הרע. התובעת סברה שדמותה של "דנה" מבוססת עליה, הואיל וידעה כי הכותב הוא הנתבע – לא כי ניתן לחשוף את זהותה מהתוכן. לנתבע עומדת ממילא הגנת תום הלב. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות משפט של הנתבע בסך 2,500 ש"ח וכן 18,000 ש"ח עבור שכ"ט עו"ד.

עדכון: ביום 4.2.2022 ניתן פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים ג'יוסי, אטיאס וסילמן) בערעור שהגישה התובעת על פסה"ד לעיל. הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש להכריע בערעור על דרך הפשרה. ביהמ"ש המחוזי פסק כי הנתבע (המשיב) ישלם לתובעת (המערערת) סכום כולל של 54,000 ש"ח. אף ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה הפרסומים שהוסרו בעבר לא יתפרסמו בשנית, למעט הוצאת ספר לפי העותק שהוגש לתיק [עמ"ש 33587-07-21].