פיצוי של 200 ש"ח לכל הודעה מפרה לפי חוק הספאם (פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ):
העובדות: התובע טען כי הנתבעות שלחו לו 11 הודעות פרסומת לטלפון הנייד, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. הנתבעות טענו כי התובע הסכים לקבל את דברי הפרסומת בעת שנרשם כחבר מועדון בחנות "למטייל".
נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. התובע הרים את הנטל לשכנע כי מדובר בהודעות שהן פרסומת וכי לא נתן את הסכמתו לקבלת הדיוור מן הנתבעות. לטענת התובע, הוא מעולם לא נתן את הסכמתו המפורשת לקבלת דברי פרסומת מהנתבעות. ככלל, לאחר הכחשת התובע למתן הסכמה לקבלת פרסומות, עובר הנטל לנתבעות ועליהן להוכיח כי הסכמה שכזו אכן ניתנה. אמנם הנתבעות הביאו ראיות לעניין הליך ההצטרפות, אולם לא הובאו ראיות קונקרטיות לרישומו של התובע או לחתימתו על גבי מסמך המאשר את בקשתו לקבלת הפרסום. לא עלה בידי הנתבעות להוכיח כי התובע נתן את הסכמתו לדיוור.
לכך יש לצרף את טענת התובע כי ביקש מהנתבעות להפסיק לקבל דברי פרסומת. התובע לא סיפק הסבר מדוע לא ביקש להסירו מרשימת הדיוור בשלב מוקדם הרבה יותר. עוד יש לציין כי התובע הוא שחקן חוזר, שהגיש בעבר תביעות לפי החוק, והוא מודע היטב לזכויותיו. עשר מההודעות שנשלחו לתובע מהוות דבר פרסומת. בכל ההודעות צורפה אפשרות "הסרה". התובע יודע היטב, מניסיונו, כי יכל להפסיק את קבלת ההודעות כבר לאחר ההודעה הראשונה, אך הוא בחר משיקוליו שלא לעשות כן. הנתבעות יפצו את התובע ב-2,000 ש"ח (200 ש"ח עבור כל הודעה), בצירוף הוצאות בסך 400 ש"ח.