דחיית בקשת רשות ערעור על העונש בשל עבירות מין באינטרנט (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בב"ש [עפ"ג 24210-12-20], בו נדחה ערעור המבקש על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בב"ש [ת"פ 47334-07-19]. המבקש הודה בכתב אישום לפיו בשלוש הזדמנויות פנה לסוכנת משטרתית שהופעלה לאיתור חשודים היוצרים קשר מיני עם קטינות באינטרנט. המבקש התכתב עם הסוכנת וניהל עמה שיחות וידאו, אף שציינה בפניו כי היא בת 13, העלה במהלכן הצעות בעלות אופי מיני וביקש שתפשוט את בגדיה, ועוד. המבקש חשף בפני הסוכנת את איבר מינו, וביצע אקטים מיניים מול המצלמה. ביהמ"ש השלום גזר על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המבקש על חומרת העונש. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, החורגים מעניינו הפרטי של המבקש, המעוררים סוגיה עקרונית רחבת היקף, או כאשר נגרם אי צדק קיצוני או עיוות דין. רשות ערעור על חומרת העונש תינתן רק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות. עניינו של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה. יש לייחס חומרה רבה לעבירות מין באינטרנט בקטינים, לאור המסוכנות הגלומה בהן, קלות ביצוען, נפוצותן לאחרונה, הפגיעה הפוטנציאלית בילדים וילדות, והקושי לפקח על רשת האינטרנט ולאתר עבריינים מסוג זה. יש להשית ענישה מוחשית ומשמעותית בגין עבירות מסוג זה, ובכך להגביר את ההרתעה מביצוע העבירות. הפגיעה בקטינים בשל ביצוע עבירות אלה עלולה להתבטא במישורים שונים. חשיפת קטינות וקטינים לתכנים מיניים ופורנוגרפיים עלולה לצלק את נפשם, לעוות את תפיסותיהם באשר למיניות תקינה, ולפגוע בחינוך מיני בריא. יש לברך את המבקש על ההליך הטיפולי שהחל, אך כידוע, אין בכוחם של שיקולי שיקום כדי לאיין את שיקולי הגמול וההרתעה ולפוטרו מריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.