גם ביהמ"ש העליון דחה את בקשת טבולה.קום למניעת ביטול ההסכם מול וואלה (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטת יעל וילנר, 13.4.2021):
העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"א 55645-01-21], שדחה את בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני נגד המשיבה - למניעת ביטול הסכם שנכרת ביניהן. המבקשת עוסקת בשירותי המלצת תוכן במדיה דיגיטלית. בין הצדדים מתקיים שיתוף פעולה מסחרי מכוח שורת הסכמים. בחודש ינואר 2021 הודיעה המשיבה למבקשת על סיום ההתקשרות. המבקשת ביקשה כי ביהמ"ש המחוזי יורה למשיבה להימנע מביטול ההסכם ומכל מעשה שנועד להסיר את רכיבי המבקשת המוטמעים באתר המשיבה. בית המשפט קמא קבע כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וכי גם לגופו של עניין לשון ההסכם מקטינה את סיכויי תביעת המבקשת בכל לסעד של אכיפת ההסכם, ובכך משליכה גם על ההצדקה למתן סעד זמני. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: דין הבקשה להידחות. כלל הוא שערכאת הערעור תטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בבקשות למתן סעדים זמניים, שכן לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנושאים אלה והתערבות בהחלטות אלה תעשה במקרים חריגים בלבד. המקרה הנוכחי אינו מצדיק חריגה מכלל זה. השיקולים שיש לשקול בעת בחינת בקשה למתן סעד זמני הם סיכויי התביעה, מאזן הנוחות ותום לבם של בעלי הדין. ביהמ"ש המחוזי שקל שיקולים אלה ואיזן ביניהם ולא נפלה בהחלטתו טעות ממשית שעלולה להשפיע באופן בלתי הפיך או ניכר על זכויות הצדדים.
באשר לסיכויי התביעה, ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הונחה לפניו תשתית ראייתית מספקת התומכת בטענות המבקשת בדבר הפרשנות הראויה של הסעיף הרלבנטי בהסכם. אין להתערב בקביעות אלה. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, אף אם יתקבלו טענות המבקשת, לפיהן המעבר של המשיבה להתקשרות עסקית עם "אאוטבריין" יפגע משמעותית בתיק לקוחותיה, יצמצם את היקף שטחי הפרסום שלה, יפגע ביכולתה לגייס ולנהל קמפיינים בישראל ויפגע ביכולתה להציע למפרסמים מגוון שטחי פרסום, הרי שנזקים אלה הם נזקים ברי פיצוי, ומשכך – הפיכים.
מנגד, מתן הסעד הזמני היה כופה על המשיבה להמשיך לקיים עם המבקשת יחסים חוזיים הדורשים מידה לא מבוטלת של אמון, וזאת לאחר שהיחסים ביניהן עלו על שרטון. בית המשפט, ככלל, יימנע מלתת סעד זמני שכזה בנסיבות האמורות, וככל שניתן יעדיף לתת סעד של פיצוי כספי, כאשר הדבר נדרש ומתאפשר. זאת, בעיקר מקום שבו הסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי, וחותר, בשלב זה, לשינוי המצב הקיים ולהשבת המצב לקדמותו. הבקשה נדחתה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח.