הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים לקבל ממנה דברי פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, השופט הישאם אבו שחאדה):

העובדות: התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה לו 10 הודעות SMS פרסומיות שנועדו לשווק את מכון הכושר שבבעלותה, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, שהתובע התעניין בשירותיה בעבר והסכים לקבלת ההודעות, וכן כי הודעת ההסרה של התובע לא נקלטה במחשבי הנתבעת מפני שרשם "הסרררר", ולא כפי שנתבקש ("הסר").

נפסק: הנתבעת לא הציגה שום תיעוד לכך שהתובע מסר הסכמה מפורשת בעבר לקבלת דברי פרסומת ממנה. נטל ההוכחה הוא על הנתבעת ששלחה את ההודעות לתובע להוכיח שהוא הסכים בעבר לקבלן. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. בשמונה מעשר ההודעות שנשלחו כלל לא נרשם שניתן לבצע הסרה מרשימת התפוצה. ביחס להודעה בה הדבר כן נרשם, יש להזכיר את הכלל לפיה אין חובה על מקבל ההודעה ללחוץ "הסר" אם מלכתחילה לא נתן הסכמה, וזאת בשל החשש שמא מדובר בקישור הנושא וירוס. בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבעת בסכום המקסימלי והיא תפצה את התובע ב-10,000 ש"ח ותשלם הוצאות בסך 1,000 ש"ח.