ע"א 7854/20 מדמון נ' גמרסני ואח'

ההחלטה הומצאה למערער באמצעות מנגנון "הודעה באתר" ולפיכך יש למחוק את הערעור בשל איחור בהגשתו (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, הרשמת דר להב):

העובדות: ערעור כנגד החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [פש"ר 32070-10-16], במסגרתה אישר ביהמ"ש המחוזי את מכירת הנחלה שירשו המערער ואחיו מהוריהם המנוחים, למשיבים, תוך שנדחתה התנגדות המערער. המשיבים 1-2, כונסי הנכסים שמונו למכירת הנכס, טענו כי יש למחוק את הערעור על הסף, בין היתר בשל איחור בהגשתו.

נפסק: למערער עמדה זכות לערער על ההחלטה. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ההחלטה הומצאה לב"כ המערער באמצעות מנגנון של משלוח "הודעה באתר" בהתאם להוראות תקנה 497 ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי. באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה באמצעות מנגנון זה, בדרך של הגשת תצהיר. לתשובת המערער אמנם צורף תצהיר מטעם בא-כוחו, אולם תצהיר לאקוני זה אינו כולל התייחסות ספציפית למשלוח ההחלטה באמצעות מנגנון "הודעה באתר", ורב בו הנסתר על הגלוי. יש לראות במועד שליחת ההחלטה כמועד ההמצאה, ומכאן שהערעור הוגש באיחור.

אף אם יצא ביהמ"ש מנקודת הנחה כי ההחלטה לא הומצאה לב"כ המערער כאמור, הרי שעולה כי צפה בהחלטה באמצעות המערכת. בעניין גבעון [רע"א 6648/20] נקבע כי נקודת המוצא היא כי כלל ההמצאה הוא הכלל המחייב בדין וכי סטייה ממנו צריכה להישמר למקרים חריגים. במקרה הרגיל יוטל הנטל להראות כי יש להחיל את חריג הידיעה על הטוען להחלתו. אולם, כאשר קיים תיעוד ב"נט המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, יש מקום להפוך את הנטל, במובן זה שהנטל להראות כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה יוטל על בעל הדין שצפה באופן יזום בהחלטה, ואי-עמידה בנטל זה תוביל, ככלל, להעדפת חריג הידיעה תחת כלל ההמצאה.

בנסיבות המקרה יש להעדיף את "כלל הידיעה" על כלל ההמצאה, בפרט שעה שכלל לא הובהר מתי הומצאה ההחלטה וכיצד. הערעור הוגש באיחור של ארבעה ימים מבלי שהתבקשה הארכת מועד. לפיכך, קמה הצדקה להורות על סילוק הערעור על הסף. הערעור נמחק.