ת"א 20510-09-18 בן חור נ' ברסלאור

נדחתה תביעת לשון הרע בגין שיחה בוטה בפייסבוק (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מיקה בנקי):

העובדות: תביעת לשון הרע בשל חילופי דברים בפייסבוק. התובע הוא עו"ד במקצועו והנתבעת היא פעילת שמאל וזכויות אדם. חילופי הדברים נשוא התביעה נעשו בתגובה לפוסט פייסבוק המתאר סיור שנערך עבור ארגון 'אם תרצו' באזור חאן אלאחמר. הפוסט קיבל תגובות רבות בהן התפתח שיח בוטה ואלים כלפי הנתבעת, והנתבעת והגיבה בחריפות למגיבים השונים, ובכללם התובע.

נפסק: חופש הביטוי אינו חופש הביזוי. בפרשת דנקנר נקבע כי הביטוי "נאצי" הפך שגור בשיח הפוליטי בישראל ונקבע כי אין להסכין עם זאת וכי הדבר מהווה זילות בזיכרון השואה. המצב העגום של אופי השיח כמשתלח וחסר עכבות מחמיר בחילופי דברים בעלי הקשר פוליטי ברשתות החברתיות. לביטויים בתביעה אחראים לפחות שני הצדדים, אך מאחוריהם עומדת קבוצה שהחריפה את האווירה והנמיכה את רמת השיח לשפל, שלעומתו נראות ההתבטאויות מושא התביעה כמעט 'סתמיות' ב'זרם' הדברים העכור בשיחה.

התובע הלין על הביטוי 'יודונאצים' שכתבה הנתבעת. בחינת שרשור התגובות לפי סדרן הכרונולוגי מלמדת כי התבטאות הנתבעת לא כוונה במישרין כלפי התובע או כלפי מגיב זה או אחר, אלא מדובר היה באמירה כללית (ואומללה) בשיח. יתכן שהנתבעת 'הולכת על חבל דק', אך לאור אופי השיח והשתלשלות התגובות אין לומר כי האמירה "יודונאצים" כוונה לכל אחד ואחד מהמגיבים בשיח שקדמו לאותה אמירה ואין לומר כי כוונה דווקא לתובע. אין בביטוי זה כדי להוות עילה בתובענה לאור הוראות סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע.

התביעה מתייחסת בנוסף לשיח ההמשך שהתנהל בין הצדדים, שיח שהחל ביוזמת התובע ששאל את הנתבעת "במה בדיוק אני נאצי" והסתיים במענה רחב של הנתבעת לשאלתו החוזרת. הנתבעת לא פנתה בביטוי אישי לתובע אלא ניהלה שיח כללי ובוטה עם מגיבים אחרים. למרות זאת התעקש התובע ליזום עימות אישי וישיר עם הנתבעת, לייחס לעצמו את הביטוי 'נאצי' שלא נאמר לו על ידה, ומכאן 'למשוך אותה בלשונה' ולהלין על דבריה. לא ניתן לנתק את דברי הנתבעת, בוטים ככל שיהיו, מההקשר הכולל, מהשיח בו נאמרו ובמיוחד מתרומת התובע לדברים הספציפיים שנאמרו כלפיו.

עיקר עניינה של התביעה היא כאמור בתשובות הנתבעת לשאלת התובע 'במה בדיוק אני נאצי' ובהתעקשותו להמשיך את השיח עימה. השתלשלות השיח מראשיתו הייתה הבעת דעה ברורה של הנתבעת על טענת הסיור הלימודי. השיח המשיך בלשון בוטה וחריפה, והנתבעת התייחסה לכלל הדברים שנאמרו לה. קורא סביר אינו יכול לסבור כי הנתבעת התיימרה להציג "אמת עובדתית" ביחס לתובע באותן התבטאויות בגינן הוגשה התביעה. לא ניתן לבודד את דברי הנתבעת למילים נפרדות ולנתחן כל אחת בפני עצמה. הנתבעת השיבה לתובע בלשון חריפה אך לאור הקשר הדברים והתעקשות התובע למשוך אותה בלשונה ולשמוע את "דעתה" על עמדותיו - אין המדובר בלשון הרע ואף עומדות לנתבעת הגנה. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 25,000 ש"ח.