המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין מודעה בפייסבוק בדבר "ערב בנות" (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט אלכס שטיין):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ע"א 562-10-20 / ע"א 60391-09-20], שדחה את ערעור המבקשים על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 35096-07-18]. המבקשים תבעו את המשיבים, מסעדה בראשון לציון ובעליה, מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. התביעה הוגשה בשל "ערב נשים" שנערך במסעדה בזמן המונדיאל, במסגרתו ניתנו הטבות כגון קוקטיילים לנשים בלבד, ולא למבקשים שנכחו במסעדה. בנוסף הוגשה התביעה גם בשל פרסום של המשיבים בדף הפייסבוק של המסעדה, בדבר "ערב הנשים".

ביהמ"ש השלום קיבל חלקית את התביעה וקבע כי המשיבים הפרו את סעיף 3 לחוק, אך דחה את התביעה מכוח סעיף 4 לחוק, כשקבע שהמבקשים נחשפו לפרסום בפייסבוק רק לאחר הגשת התביעה. ביהמ"ש דחה את הטענה כי מהפרסום עולה כי גברים הם "פרימיטיביים" המעדיפים לצפות בכדורגל מול המסך. למשיבים נפסק פיצוי בסך 10,000 ש"ח לכל משיב וכן הוצאות בסך 7,500 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המבקשים על גובה הפיצוי ועל דחיית תביעתם בגין הפרסום בפייסבוק, וחייב את המבקשים בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. פסקי הדין קמא אינם מעוררים שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". האמור בפסקי הדין קמא מעוגן היטב בעובדות ובדין. המבקשים אינם מערערים על קביעתו העובדתית של בית משפט השלום כי איש מהם לא נפגע או ניזוק מהפרסום. לטענתם, יש לקיים דיון בשאלה האם אדם שלא נפגע אישית מפרסומה של מודעה מפלה, כמשמעה בסעיף 4 לחוק, אף הוא רשאי לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק בגדרו של סעיף 5(ב) לחוק? 

שאלה זו אינה חדשה והתשובה המוסמכת שניתנה לה בחוק ובפסיקה היא לאו מוחלט. אפילו אם נניח כי המשיבים עוָוְלו בפרסום המודעה, הרי שהסדר הפיצויים הקבוע בסעיף 5 לחוק איסור הפליה מתנה את זכאות התובע לקבלת פיצויים מהמעוול בהיותו ניזוק מהעוולה, בין שבידו להוכיח את היקף נזקיו ובין אם לאו. בנוסף, בתי המשפט קמא הניחו אמנם, לטובת המבקשים, כי במודעת הפייסבוק שבה יש משום הפליה, אך לא בטוח שכך היו פני הדברים.

האיסור הקבוע בסעיף 4 לחוק חל על "מודעה שיש בה משום הפליה". כדי לחייב את הנתבע באחריות לפי סעיף 4 לחוק, הפליה אסורה חייבת להימצא בגוף מודעתו, להבדיל ממעשים החיצוניים לאותה מודעה. לכאורה, המודעה שפרסם המשיב 2 נראית כמהלך עסקי רגיל ושכיח, המבוסס על ניסיון החיים ועל סטטיסטיקה, ולא על סטראוטיפים מגדריים פסולים כאלה או אחרים. נדחו גם טענות המבקשים בעניין גובה הפיצויים שנפסקו להם. המבקשים חויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.