מסרונים שנשלחים למוזמני אירוע, על-ידי בעל האירוע, אינם דברי פרסומת (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת עידית ברקוביץ):

העובדות: בקשת המבקשים להסתלק מבקשתם לאישור תובענה ייצוגית נגד משיבות 2-3. בבקשת האישור נטען כי המשיבות מפעילות שירות ייחודי המאפשר למוזמנים לאירועים להעניק לבעלי האירוע מתנה כספית באשראי. לצורך כך, נשלחים מסרונים למוזמנים לאירוע. המבקשים טענו כי ההודעות הן "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

המשיבות 2-3 הבהירו כי משלוח המסרונים נעשה על-ידי בעלי השמחה, טענו להיעדר עילה ועוד. לאחר שביהמ"ש הפנה את המבקשים לקשיים בבקשת האישור, הם הגישו בקשת הסתלקות ביחס למשיבות אלה. המשיבה 2 עמדה על פסיקת הוצאות. 

נפסק: יש לקבל את בקשת ההסתלקות. על פני הדברים, בקשת האישור ביחס למשיבות 2-3 אינה מבוססת דיה ולא ניתן לשלול את טענת המשיבות. האמור בתשובות המשיבות לא זכה לתגובה עניינית מצד המבקשים. לא נסתרה טענת המשיבות כי הלכה למעשה משלוח המסרונים, ובתוך כך ניסוח תכנם, כמו גם הבחירה האם ליידע בדבר אפשרות לתת מתנה באשראי, נעשה על ידי בעלי האירוע בלבד, בלא התערבות מצד המשיבות. טענה זו, ככל שתוכח, יש בה כדי להדוף את בקשת האישור.

בהליך דומה כבר נפסק כי אין לראות במסרונים דוגמת המסרונים מושא הבקשה, הנשלחים לרשימה ספציפית של נמנעים שנבחרה על ידי בעלי האירוע, משום מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות [עניין קרבר - ת"צ 63718-06-16]. המבקשים ישלמו למשיבה 2 הוצאות בסך 7,500 ש"ח.