כמות פרסומי התועבה ותוכנם החמור אינו מאפשר להימנע מהרשעת המשיב (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים אליקים, נאות פרי ופורת):

העובדות: ערעור המדינה על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"פ 12715-01-19]. הערעור התמקד באי-הרשעתו של המשיב ובאיסור פרסום פרטי המשיב וההליך. בדיון התברר כי המשיב אינו מתנגד לפרסום. המשיב הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (סעיף 214(ב3) לחוק העונשין). המשיב החזיק במחשביו האישיים בביתו מאות קבצים הכוללים חומרי תועבה פדופיליים (תמונות וסרטונים). ביהמ"ש השלום החליט לבטל את הרשעתו של המשיב, העובד כרופא משפחה, בין היתר משום שהרשעתו תוביל לשלילת רישיון העיסוק שלו.  

נפסק: יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המשיב (עמדת רוב - השופטים אליקים ונאות פרי). הימנעות מהרשעה תהיה רק במצבים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים; וכן, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. אף אחד מהתנאים המצטברים אינו מתקיים במקרה זה.

כמות פרסומי התועבה בהם החזיק הנאשם היא גדולה מאוד ותוכנם חמור מאוד ומעורר סלידה. די בחומרת מעשיו של המשיב כדי להצדיק את הרשעתו ובמקרה זה התערבות בגזר הדין שסטה סטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה [עניין אגוזי - רע"פ 3195/19]. אמנם המשיב הוא רופא במקצועו שעבד בשירות הציבורי ומהשעייתו עבר לעבוד כרופא משפחה עצמאי במרפאה פרטית, אך לא הוכח קיומו של נזק קונקרטי. יש להרשיע את המשיב. יתר רכיבי גזר הדין נותרו ללא שינוי.

השופט פורת, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את הערעור בשאלת אי-ההרשעה, שכן החלטת ביהמ"ש קמא אינה מוטעית ומשום שהתועלת שתצמח לאינטרס החברתי מהרשעת הנאשם פחותה מהנזק שתביא עמה.