העובדה כי כתובת הדוא"ל של התובע מצויה במאגרי הנתבעת אין משמעה כי הסכים לקבל פרסומות (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשמת ויג'דאן חליאל):

העובדות: תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה לו 65 הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתו. הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה, בין היתר, כי התובע נרשם מיוזמתו לרשימת התפוצה בעת רכישה שביצע באתר הנתבעת בשנת 2014.

נפסק: יש לקבל את טענת התובע כי דברי הפרסומת נשלחו ללא אישורו. ראיות הנתבעת אינן עונות לתנאי הגדרת "רשומה מוסדית" לפי פקודת הראיות. הפסיקה בישראל אינה עשירה בתחום הראיות האלקטרוניות או ראיות המופקות באמצעות מחשב (שאינן פלט של רשימה מוסדית), אך יש בה כדי להביא למסקנה המשפטית כי את סוג הטענות של הנתבעת יש להוכיח באמצעות איש מקצוע טכני. אין לקבל את טענת הנתבעת שהעובדה כי חיפוש כתובת דוא"ל התובע במאגרי התוכנה שלה מביא לתוצאה המוצגת בכתב ההגנה – מצביעה על הסכמתו לקבלת דברי הפרסומת.

הנתבעת אף לא הוכיחה כי מתקיימים תנאי סעיף 30א(ג) לחוק. אין לקבל את טענת התובע כי מנגנון ההסרה היה מסורבל. התובע לא הסביר מדוע לא עשה דבר כדי להסיר עצמו מרשימת התפוצה למרות שטען כי ההודעות מעמיסות על שירות הדואר שלו. הפיצוי הראוי ל-5 ההודעות הראשונות הוא 700 ש"ח להודעה. לכל שאר ההודעות ישולם סכום כולל של 7,500 ש"ח.