נדחתה תביעת שוטר על פרסום בפייסבוק, שכן הפרסום עוסק בשוטרים בכלל ולא בתובע (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשמת ויג'דאן חליחל):
העובדות: תביעת לשון הרע שבבסיסה פרסום של הנתבע בפייסבוק, בתגובה לכתבה ששיתף חברו של הנתבע, העוסקת בשוטרים. התובע, שוטר ותיק, טען כי תגובת הנתבע היא לשון הרע כלפיו. הנתבע טען כי אין בפרסום כדי לזהות את התובע וכי הפרסום מתייחס לקבוצה (משטרה ויס"מ) ולא לתובע, שכלל לא הוזכר בפרסום.
נפסק: דין התביעה להידחות. אין להכביר מילים על חשיבות חופש הביטוי. אולם, אין מקום להתבטאויות חריגות כלפי עובדי ציבור, שאינן בבחינת תרומה לשיח החופשי. במקרה זה אין ספק כי פרסום הנתבע, כשלעצמו, כולל ביטויים שיש בהם אמירות לשון הרע. במבחן אובייקטיבי, מדובר על ביטוי שעשוי לפגוע במושא הפרסום, במיוחד בשים לב לעובדה כי זה מפורסם ברשת חברתית באינטרנט.
עם זאת, מרבית הקושי של תביעת התובע, בפרסומים המיוחסים לנתבע, נעוץ בעובדה, כי אין בפרסומים אלה כל אזכור או רישום ממנו ניתן ללמוד על זהות השוטרים בכלל, ועל זהות התובע בפרט. לא ניתן לייחס מפרסום הנתבע כל קשר לתובע. כל שניתן לעשות הוא ייחוסה לקבוצה גדולה מאוד (שוטרים) או יותר מצומצמת אם מתייחסים לאמירה שבפרסום עצמו (יסמניקים), אך לא לתובע. לתובע לא עומדת זכות תביעה לפיע סעיף לחוק איסור לשון הרע.