הצמדת מכשיר GPS לרכבו של אדם פוגעת בפרטיותו (פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת ניצה מימון שעשוע):

העובדות: תביעה שעילתה פגיעה בפרטיות. התובע טען כי בתקופה הרלבנטית היה מצוי בהליכי גירושין מזוגתו, אשר שכרה את שירותי הנתבע על-מנת שיבצע מעקב לא חוקי אחר התובע. התובע טען עוד כי הנתבע, שאינו חוקר פרטי מורשה, הצמיד מכשיר GPS לרכבו לצורך מעקב אחריו, תוך פגיעה בפרטיותו. הנתבע הכחיש כי הצמיד את מכשיר ה-GPS וטען כי רק נתבקש לתעד את התובע עובד, משום שהוא מתחמק מתשלום מזונות.

נפסק: הצמדת מכשיר איכון לרכב של אדם מהווה "בילוש או התחקות" לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, שכן היא עלולה להטריד אדם המגלה כי תנועותיו ניתנות לניטור ומעקב על-ידי הזולת ללא הסכמתו. הנתבע היה מעורב במקרים של הצמדת המכשיר לרכב וכן במעקב וצילום רכבו התובע לפי מידע שקיבל מבת הזוג. גם אם בת הזוג ביצעה את ההתקנה הראשונית, ידיעת הנתבע על ההתקנה ומעורבותו בטעינת המכשיר והצמדתו החוזרת לרכב, כמו גם מעקב וצילום שביצע לפי הוראת בת הזוג ולפי איכון המכשיר, ובידיעת הנתבע כי זה מקור המידע, מהווים עוולה של פגיעה בפרטיות (גם אילו בוצעה על-ידי חוקר פרטי).

ביצוע מעקבים וצילומים של התובע או רכבו המבוססים ביודעין על איכון לא חוקי, הם חלק שלא ניתן להפרידו מעצם הצמדת המכשיר לרכב, גם אם הצילום והמעקב נעשו ברשות הרבים. לנתבע אין כל טענת הגנה לפי החוק. ככל ועשויה לעמוד לזוגתו של התובע הגנה של עניין אישי כשר, הרי שהגנה זו אינה עומדת לנתבע. הנתבע יפצה את התובע ב-15,000 ש"ח וכן באגרה והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ביהמ"ש התחשב בכך שאין כאן חדירה לסוד שיחו או חייו האינטימיים של התובע, אלא במעקב אחר עבודה שבוצעה ברשות הרבים, שתכליתה לחשוף את האמת לגבי רמת הכנסתו של התובע.