ת"ק 38382-08-19 פוליאקוב נ' אל שרד בע"מ

גם אם התובע שהה בחו"ל במועד בו נתן את הסכמתו לכאורה, לא מן הנמנע כי אדם אחר מסר את פרטיו לנתבעת (פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם אורן כרמלי):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 12 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה מנגד כי התובע מילא טופס בו הסכים לקבל הודעות פרסומת ממנה וכי מעולם לא ביקש את הסרתו. התובע טען כי הטופס שהציגה הנתבעת מזויף.

נפסק: במאזן הסתברויות הנדרש בהליך אזרחי, הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה. אין מחלוקת שהנתבעת שיגרה לתובע 12 הודעות פרסומת וצירפה את טופס ההסכמה שלו לקבלת הודעות פרסומת. התובע טען כי שהה בחו"ל במועד בו ניתנה הסכמתו לכאורה וכי לא ביקר בחנות הנתבעת בסניף בו ניתנה הסכמתו. מאחר שמדובר בפנייה אל התובע בשמו הפרטי ולא בהודעה גנרית שנשלחת לכל מאגר הלקוחות, המסקנה היא שפרטי התובע היו בידי הנתבעת עוד לפני ששלחה את ההודעה הראשונה. יש בכך לשלול טענת התובע שנתוניו האישיים נאספו מפייסבוק.

הנתבעת עמדה בנטל הנדרש בהליך אזרחי להוכיח שמשלוח ההודעות היה על בסיס טופס הסכמה שניתן בידה ולפיכך אין מקום לפסוק לתובע פיצוי. ביהמ"ש ער לכך שהתובע לכאורה היה בחו"ל במועד הרלבנטי, אלא שגם אם התובע עצמו לא היה בחנות של הנתבעת ועל-פי אישוריו שהה בחו"ל, לא מן הנמנע כי אדם אחר מסר את פרטיו של התובע לנתבעת. במקרה כזה לא ניתן לייחס לנתבעת משלוח הודעות בניגוד לדין 'ביודעין', באשר מבחינתה נמסרו לה הפרטים כדין וניתנה לכאורה ההסכמה הנדרשת לצורך משלוח ההודעות. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 850 ש"ח.