הפיצוי לפי חוק הספאם נקבע לפי מספר בקשות ההסרה ולא לפי מספר הודעות הפרסומת שנשלחו (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת חנה קלוגמן):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, חברה לממכר מוצרי חשמל, שלחה לו 43 הודעות פרסומת גם לאחר שביקש הסרה מרשימת התפוצה מספר פעמים, וזאת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת לא כפרה בעצם משלוח ההודעות, אך טענה כי לא היתה מודעת לדרישות ההסרה של התובע.

נפסק: הצדדים אינם חלוקים על משלוח ההודעות וכי הסרת התובע מרשימת התפוצה התרחשה רק לאחר הודעת ההסרה הרביעית. כן הסכימו הצדדים כי בקשות ההסרה נשלחו בדוא"ל ולא באמצעות לחיצה על לחצן ההסרה בגוף ההודעות. יש לקבל את עדות הנתבעת כי לא היתה מודעת לבקשות ההסרה של התובע. לטענתה, התובע לא שלח את בקשות ההסרה בדרך המקובלת ומכאן נוצר העיכוב בהסרתו. 

בנסיבות אלו, התובע רשאי לקבל פיצוי מופחת על 4 הודעות מייל ששלח בבקשה להסירו מהתפוצה, שלאחריהן הוסר. מאחר והבקשה נשלחה שלא בדרך המקובלת הגורמת להסרה אוטומטית, יש להעמיד את הפיצוי בגין כל אחת מאותן הודעות על סך של 500 ₪. נכון יהיה לקבוע את הפיצוי בהתאם למספר בקשות ההסרה ולא למספר המיילים שנשלחו בין בקשה לבקשה. ביהמ"ש התרשם כי הנתבעת אינה מזלזלת בחוק התקשורת. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 500 ש"ח.