התובע בחר בדרך להסרה מרשימת התפוצה שידע כי לא תועיל (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן):

העובדות: תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שעניינה באי-הסרת התובע מרשימת מקבלי הודעות פרסומת שאליה הצטרף ימים ספורים קודם לכן. הנתבעת טענה כי התובע הצטרף לרשימת התפוצה אך ורק לצורך הגשת תביעת ספאם אפשרית וכי בהודעותיה השיווקיות מספר דרכים להסרה, שבאף אחת מהן לא בחר התובע.

נפסק: ניכר כי ההודעה שהוסיפה הנתבעת בשוליו של כל מייל לא נוסחה ביד אמן. אולם הוצגה דרך ברורה להסרה בקישורית וכן הוצגו עוד 3 דרכי פניה לנתבעת: במייל לשירות הלקוחות, בכתב או בטלפון. בין כל אלה מצוי מענה נדרש לאפשרויות הסרה כמצוות סעיף 30א(ד). בחירה באחת משתי הדרכים הנוספות על הארבע שצוינו, קרי "השב", או פנייה לתמיכה במייל, אינן בגדר אחת מארבע הדרכים שפתחה הנתבעת בפני מי החפץ (בכנות) להסיר את שמו מרשימת התפוצה.

המסקנה היא שהנתבעת לא הפרה את חובתה להסיר את שמו של התובע מרשימת התפוצה. "בחירת הנמען" בין דרכי ההסרה שבסעיף 30א(ד)(1) לחוק, אם יצר השולח דרכים כאמור העונות על הגדרת החוק, היא בין הדרכים, לא בין דרך שנפרסה לפניו להסרת שמו מרשימת התפוצה, לבין דרך אחרת שברור לו כי אינה מועילה להסרה. התביעה תידחה.