תא"מ 7224-10-18 זכאי נ' אדרי

קללות וגידופים הם נורמה חברתית שכיחה ברשתות החברתיות ולא לשון הרע (פסק-דין, שלום עכו, הרשם ראמי נאסר):

העובדות: תביעת לשון הרע שמקורה בתכתובת WhatsApp. התובע והנתבע עוסקים בתחום תיווך הנדל"ן וחברים בקבוצת ה-WhatsApp "מתווכי נהריה", הכוללת כ-60 חברים. חבר בקבוצה פרסם בה מידע על נכס בשכונה העתידה להיבנות. התובע טען כי לא ידע לאיזו שכונה הכוונה, לכן שאל בתמימות היכן נמצאת השכונה והנתבע הגיב לדבריו בלעג. לאחר מכן התקיימה בין הצדדים תכתובת קצרה שהיא מקור התביעה.  

נפסק: דין התביעה להתקבל באופן חלקי. שני יסודות מצטברים נדרשים לגיבוש עוולת לשון הרע: עשיית פרסום, והיות הפרסום בעל פוטנציאל פגיעה בשמו ובכבודו של האדם, להפכו למטרת שנאה, בוז ולעג, לבזותו עקב התנהגות או מעשים המיוחסים לו, לפגוע במשרתו, בעסקו או מקצועו וכו', כמצוין בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. הגדרת מרכיב הפרסום מהווה רשימה פתוחה ורחבה בכדי לכלול פרסום בכל צורה שהיא, גם טכנולוגיית המחשבים ופלטפורמות שנות כגון וואטסאפ. הפרסום נשוא התביעה עונה על הגדרת "פרסום" שבחוק.

הפרסום כולל דברים אותם ניתן לחלק לשלוש קבוצות: קללות, איומים ושימוש בכינוי הגנאי "נוכל". השימוש במונחי הגידוף בנסיבות המקרה מהווה תגובה בעידנא דריתחא ואין לראות בו כלשון הרע. יש לאמץ את הגישה הרווחת בפסיקה, לפיה קללות וגידופים אינם מהווים לשון הרע, שכן למרבה הצער, מדובר בנורמה חברתית שכיחה, וביתר שאת בפלטפורמת התקשורת הדיגיטלית WhatsApp. באשר לדברי האיומים, הקונוטציה הנשמעת היא החשש שהנתבע ינקוט בפעולה שתוביל לפגיעה פיזית בתובע. כיוון שהתביעה הוגשה בגין הפרת חוק איסור לשון הרע ולאור העובדה שהוגשה תלונה בגין עבירת האיומים, אין מקום בנסיבות העניין לקבוע כי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, חרף חומרת הדברים.

באשר לכינויו של התובע כ"נוכל" - אין מקום לתת לגיטימציה לאמירה זו, גם אם נאמרה בשעת כעס. השימוש במילה "נוכל" מהווה אמירה עובדתית הנוגעת לעבודתו של התובע ונועדה להטיל ספק ביושרו המקצועי. הקשר הדברים והאופן בו נאמרה המילה "נוכל", ומועד הפרסום ביחס לעסקאות שהתייחס אליהן הנתבע בהגנתו ושהיו לאחר הפרסום, מביאים למסקנה שאמירה זו הנתבע, להבדיל מהגידופים, היא בגדר פרסום המהווה לשון הרע. הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה הדרוש להוכחת טענת "אמת דיברתי". הנתבע אף לא הוכיח את תום ליבו לצורך הגנת תום הלב.

בשנים האחרונות הפכו הרשתות החברתיות לכלי מרכזי להעברת מידע, תקשורת ופרסום. דברים אלו מחייבים את המשתמשים ברשתות החברתיות לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרסום מכפיש, מעליב או פוגעני. קיים אינטרס ציבורי כי השיח הציבורי יהיה מכבד ומכובד, כי תישמרנה אמות מידה, ולו מינימליות, בכל הנוגע לגבולות השיח ותיאכף באופן קפדני כל חריגה מהן. 

פרסום דברי הנתבע בקבוצת הוואטסאפ ותגובות חלק מחברי הקבוצה מלמד כי הפרסום היה פוגעני והיה בו כדי להכפיש ולגרום נזק לשמו של התובע. עם זאת, אין להתעלם מנסיבות הפרסום, ומכך שהתובע לא הוכיח כי הפרסום גרם לו נזק כלכלי. התובע לא הצביע על עסקאות שבוטלו או שלא יצאו לפועל בעקבות אותו פרסום. הנתבע יפצה את התובע ב-12,000 ש"ח, הוצאות בסך 1,875 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח.