ההזמנה השתכללה לכדי הסכם מחייב בין הצדדים, אף שלא נחתמה בידי מי מהם (פסק-דין, שלום נצרת, הרשמת שרונה צור גינור):
העובדות: תביעה כספית לתשלום עבור מערכת תוכנה שהתובעת פיתחה עבור הנתבעת ולא קיבלה עבורה תשלום. התובעת היא בית תוכנה והנתבעת עוסקת בתחום הפלסטיק. התובעת שלחה אל הנתבעת הזמנה לרכישת מודול דיווחי ייצור במערכת מסוג פריוריטי ולאחר מכן אפיונה, התאמתה והטמעתה אצל הנתבעת. ההזמנה לא נחתמה על ידי הנתבעת והצדדים החלו בעבודה משותפת. הנתבעת לא שילמה לתובעת עבור עבודתה ומכאן התביעה.
נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. ההזמנה שהוצגה לנתבעת מסוימת דיה, שכן היא כוללת את שמות הצדדים, מהות ההסכם, תנאי התשלום ואף מחירי שעות העבודה. מכלול הפרטים האמורים די בהם כדי לקבוע כי ההזמנה עמדה בדרישת המסוימות. אולם, כדי שניתן יהיה לקבוע כי מדובר בהסכם מחייב, יש לבחון האם גמרו הצדדים בדעתם, בפגישה שהתקיימה במשרדי הנתבעת, כי ייקשר ביניהם קשר משפטי מחייב.
הנתבעת הדגישה כי המסמך לא נחתם על-ידה. חתימה על מסמך איננה תנאי הכרחי לקביעה כי קיים הסכם בכתב והיא אף איננה תנאי הכרחי להוכחת גמירות דעת הצדדים להסכם. הוכח כי הנתבעת ידעה אודות תוכן ההזמנה ואף פעלה על פיה. ההזמנה השתכללה לכדי הסכם מחייב בין הצדדים, אף שלא נחתמה בידי מי מהצדדים. הנתבעת הבינה מהי מהות העסקה, הסכימה לה וכן פעלה לפיה בהתאם לשלבים שפורטו בהזמנה. הנתבעת המשיכה ליצור קשר עם התובעת ביחס לשיפור המערכת.
היעדר שביעות רצונה של הנתבעת מהמערכת בשל ליקויים, ככל שכך, אין בה בכדי לשלול את גמירת דעתה להתקשר בהסכם עם התובעת ואינה יכול להוות בסיס לקביעה כי לא שוכלל הסכם מחייב בין הצדדים. מאחר והשתכלל הסכם, יש לדון בטענת כשלון התמורה של הנתבעת. הוכח כי המערכת הותקנה אצל הנתבעת וכי נציגי התובעת ביצעו הדרכות לעובדי הנתבעת, לבקשתה. הנתבעת טענה כי התובעת לא ביצעה את מלאכתה כראוי, דהיינו מצב של כישלון תמורה חלקי, אך אין חולק כי לא ניתן להסיק מדברים אלה שהתובעת לא ביצעה מאום וכי עומדת לנתבעת טענת כישלון תמורה מלא.
מדובר בעניין במומחיות והנתבעת לא הביאה כל חוו"ד מומחה להוכיח טענת כישלון התמורה, קרי, הכשלים או אי ההתאמות במערכת. הנתבעת תשלם לתובעת את עלות המערכת בסך 3,600 ₪ וכן 90 שעות עבודה לפי סך של 240 ₪ (25,200 ₪) בתוספת מע"מ. כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 4,200 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 967 ₪.