חברת פלאפון תפצה נמען שקיבל הודעות פרסומת ממשווקיה החיצוניים (פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, הרשמת מיכל חלפון-נזריאן):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 13 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן התקשרה אליו באופן המהווה הטרדה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי לא שלחה את ההודעות וכי קיימים בשוק משווקים עצמאיים חיצוניים המבצעים פניות ללקוחות פוטנציאלים ומציעים להם להתקשר עם חברות תקשורת שונות. התובע הסכים לצמצם את המחלוקת בעניין חמש הודעות בהן נכתב "חברת פלאפון".

נפסק: דין התביעה להתקבל במלואה ביחס לחמש ההודעות שבמחלוקת. ההודעות מהוות "דבר פרסומת". כולן נוגעות להצעה להצטרף לשירותי הנתבעת או למבצעים חדשים מטעמה. בהודעות מצוין שם פרטי של שולח ללא שם משפחה ובצירוף שם חברה כלשהי. כל 5 ההודעות נוגעות לפרסום מבצעים ותכנים של הנתבעת ומעודדות לקוחות פוטנציאליים להצטרף לחוג לקוחותיה.

עיון בהגדרה של "מפרסם" בחוק התקשורת מלמד כי הנתבעת עונה להגדרה. הנתבעת עונה לחלופה בעניין "מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו". ההודעות כולן נוגעות לתוכן המפרסם את עסקי הנתבעת ואת מטרותיה. סעיף 30א(י) לחוק מקים חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30 א לחוק כי עשה כך "ביודעין" אלא אם הוכיח אחרת. הנתבעת לא הפריכה את החזקה. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים לקבל את ההודעות ואלה לא כללו אפשרות הסרה. 

הנתבעת אינה יכול להיבנות מהעמימות שיצרה באמצעות התקשרות עם משווקים שונים לדיוור תכניה באופן בו ההודעות נשלחות על ידי גורמים המכונים בשמות שונים, ואין דרך קלה וסבירה להגיע אליהם. כאמור, המכנה המשותף לכל ההודעות הללו הוא שהן מובילות לנתבעת. הנתבעת לא פעלה באופן סביר למנוע את ההפרה. היא לא חשפה את מלוא הקשרים בינה לבין המשווקים מטעמה ולא ברור כיצד תוגמלו המשווקים האמורים על ידי הנתבעת ועל איזה מסמך הם חתומים ביחס למניעת הפרת החוק.

לנתבעת יש את מקור הידע הטוב ביותר והאמצעים הפשוטים והזולים ביותר לדעת מניין נשלחו ההודעות הללו ועל כן היא גם הגורם היעיל ביותר למנוע את ההפרה שכן היא יודעת עם מי היא התקשר לדיוור פרסומיה ויכולה לברר עם מי גורמים אלה התקשרו. הנתבעת תפצה את התובע ב-5,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 1,206 ש"ח.