בקביעת גובה הפיצוי נלקח בחשבון כי התובע בחר בדרך שאינה כלכלית או אלקטרונית כדי לבקש הסרה, אלא בדרך שחשופה לתקלות (פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, הרשמת אביגיל פריי):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, מפעילת השירות Baligam, הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כיוון ששלחה אליו הודעות דוא"ל פרסומיות לאחר שביקש את הסרתו מרשימת הדיוור. אין מחלוקת כי התובע הסכים לקבלת ההודעות בעת הרישום לשירותי הנתבעת.

נפסק: התובע לא עמד בנטל להוכיח כי שלח את הודעת הסירוב הראשונה לה טען. בכל מקרה, הודעה זו לא נשלחה על-ידו לכתובת הרלוונטית, שכתובתה מופיעה בבירור ובגלוי בתחתית ההודעות שנשלחו לתובע. הנתבעת הביאה עדות פוזיטיבית לפיה תיבת הדוא"ל נבדקה ולא נמצאה בה הפנייה מטעם התובע. התובע לא צירף צילום של תיבת הפריטים שנשלחו ולא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שנמנע לפעול בדרך הפשוטה והתואמת לדרישת החוק שהעמידה לפניו הנתבעת.

עם זאת, התובע הוכיח כי פנייתו בדואר רשום התקבלה אצל הנתבעת. ייתכן ועקב תקלה נקודתית נפל המכתב בין הכיסאות ולא טופל על-ידי הנתבעת, אולם אין בכך כדי לשלול את הטענה כי מדובר בהודעה בכתב, לפי הוראות החוק, שחייבה את הנתבעת לפעול להסרת התובע. נסיבות העניין מוליכות לקביעת פיצוי, הלוקח בחשבון כי התובע הוא שבחר בדרך שאינה היעילה ביותר כלכלית ואלקטרונית, אלא בדרך שחשופה לתקלות.

לא ניתן לחמוק מהתחושה כי התובע עשה כל שביכולתו כדי למצוא סדק בפעילות הנתבעת על-מנת להקים לעצמו עילת פיצוי. עם זאת, החוק מתיר לתובע לפנות לנתבעת בכתב בבקשה להסירו ומשלא עשתה כן הנתבעת פעלה בניגוד לדין. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע פעל בחוסר תום לב במידה המצדיקה שלילה מוחלטת של הפיצוי. הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 2,500 ש"ח.