הנתבעים העתיקו 38 ממאמריו של התובע בשל טעות אנוש ויפצו ב-4,000 ש"ח בלבד (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת אושרי פרוסט-פרנקל):
העובדות: התובע טען כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלו ב-38 מאמרים. התובע עוסק בבניית אתרים וקידומם. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק אינטרנטי. הנתבע 2 הוא מנהל ושותף בנתבעת. התובע טען כי ניהל את האתר "מאמרים" (maamarim.co.il) במשך מספר שנים. לאחר שהתובע לא חידש את שם המתחם של האתר, רשמו אותו הנתבעים.
התובע טען, בין היתר, כי הנתבעים העתיקו 38 ממאמריו, בשל ערכם במנועי החיפוש. הנתבעים טענו, בין היתר, כי בעקבות תקלה, גלישה אל שם המתחם הובילה את הגולשים אל אתר התובע, במקום אל דף ריק. הנתבעים טענו עוד כי בעת העבודה על האתר החדש, השתרבב אליו בשוגג מאמר אחד של התובע, למשך מספר ימים ואח"כ נמחק.
נפסק: יש לקבל את תביעת התובע בחלקה. המחלוקת בין הצדדים היא בשתי שאלות: האם התובע הוכיח את זכויותיו במאמרים והאם יש לראות בפעולת הנתבעים כהפרה לפי חוק זכות יוצרים? הנתבעים אינם חולקים על כך כי המאמרים נשוא התביעה הם יצירות מקוריות המוגנות בזכויות יוצרים לפי סעיף 4(א) לחוק. התובע הוכיח כי הזכויות במאמרים הועברו לידיו, יחד עם אתר מאמרים, בהתאם להוראות סעיף 37 לחוק. התובע רכש את זכויותיו הקנייניות ביצירות לפי דין.
38 יצירות של התובע שפורסמו באתר "מאמרים", פורסמו באתר הנתבעת, ללא הסכמת התובע. התובע טען כי מדובר בהעתקה מכוונת והנתבעים טענו כי מדובר בטעות בתום לב שביצע עובד שלהם (שהיה באותה עת בהתלמדות). מהראיות עולה כי הנתבעת רשמה את שם המתחם "מאמרים" באמצעות חברת גורני אינטראקטיב, לאחר שזכויות התובע בשם המתחם פקעו.
הנתבע טען כי ממועד הרישום חלפו כ-48 ימים עד שהתפנו לטפל בשם המתחם, אז הבינו את התקלה של קבלת אתר מלא בתוכן. הנתבע טען כי האתר החדש כלל לא היה אמור להיות זמין לגולשים, שכן היה בשלבי הקמה. עדות עובד הנתבעים היתה עקבית וסדורה ועולה ממנה כי מדובר בטעות אנוש גרידא, שאין בה רכיב של כוונה שמנסה התובע לייחס לה. אמנם החוק אינו מקנה הגנה מוחלטת בנסיבות אלה, אך יש בכך כדי להפחית את סכום הפיצוי לפי הקריטריונים שקבע המחוקק בסעיף 56 לחוק.
יש לראות בהפרות שביצעו הנתבעים משום מסכת אחת של מעשים לפי סעיף 56(ג) לחוק. יש לקבל את טענת הנתבעים כי מדובר בטעות נגררת. התובע לא הוכיח כי כל מאמר הועלה לאתר הנתבעים בתאריך שונה ומדובר בטעות טכנית שבוצעה על-ידי אותו אדם בניסיון למלא אחר הוראות מעסיקיו. מהות ההפרה אינה מצדיקה פסיקת פיצוי בסכום שנתבע (200,000 ש"ח). בהתחשב במבחנים שנקבעו בסעיף 56 לחוק, הנתבעים יפצו את התובע בסך של 4,000 ש"ח.