ע"א 2207-10-18 שופמיינד בע"מ נ' אברהם

אולי יעניין אותך גם

כפתור "הסר" אינו מהווה כתובת תקפה לקבלת בקשות הסרה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן):

העובדות: ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [תא"מ 26644-11-17], שקיבל חלקית את תביעת המשיבה והורה למערערת לפצות אותה ב-15,000 ש"ח על הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה עבור 168 הודעות פרסומת ששיגרה המערערת למשיבה בדוא"ל. ההודעות נשלחו לאחר שהמשיבה שלחה למערערת הודעת סירוב בדוא"ל חוזר, למרות שבהודעות נכתב כי כתובת זו אינה נבדקת.

ביהמ"ש קמא קבע, מחד, כי הדרך של מתן הודעת סירוב באמצעות לחיצה על קישור אינה לגיטימית, ושללה מהמשיבה את האפשרות לתת הודעת סירוב בדרכים הקבועות בסעיף 30א(ד) לחוק. מאידך, קבע ביהמ"ש קמא כי המשיבה פעלה בחוסר תום הלב במשלוח המייל בניגוד להוראות המערערת וכן בהשתהותה במשך יותר מחודש מאז שהודעת המייל שלה נותרה ללא מענה ועד למשלוח המכתב של בא-כוחה.

נפסק: דין הערעור להידחות והערעור שכנגד להתקבל בחלקו. אין מקום לבחון את שאלת ההסכמה. גדר המחלוקת נוגע להודעות שהתקבלו אצל המשיבה ממועד משלוח הודעות הסירוב הראשונה ועד למועד בו הפסיקו ההודעות. היה מקום לבחון את השאלה האם הוכח שהמשיבה שלחה הודעת סירוב והאם זו התקבלה אצל המערערת, למרות שהמשיבה פעלה בניגוד להוראות המערערת. לא הובאה על-ידי הצדדים ראיה פוזיטיבית כי הודעת הסירוב הראשונה התקבלה אצל המערערת ולא עלה בידי המשיבה להוכיח כי הודעת הסירוב נשלחה וכי ביקשה באופן פוזיטיבי מהמערערת להסירה. על כן, אין מקום לקבוע כי שיגור הודעות הפרסומת לתיבת הדוא"ל של המשיבה לאחר יום זה נעשה שלא כדין.

גם בית המשפט המחוזי סבור כי המערערת הפרה את הוראות סעיף 30א(ה)(1)(ג) לחוק, הקובע כי בהודעה אלקטרונית על המפרסם לציין באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות, גם כתובת תקפה שלו ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב. לא ניתן לקבל את טענת המערערת כי הכתובת "no reply" מהווה "כתובת" תקפה לפי דרישת החוק. בנסיבות המקרה אף לא ניתן לראות בכפתור "הסר" ככתובת תקפה לקבלת בקשות הסרה. בהיעדר כתובת תקפה לפי דרישות החוק, המשיבה זכאית לפיצוי.

בנסיבות בהן נציגת המערערת העידה כי היא עברה על תיבת "no reply" אליה הגיעו גם מיילים שנשלחו כשעושים השב, ואף השיבה על בקשות הסרה שנשלחו לתיבה זו, הרי שאין מקום לייחס בנסיבות אלה חוסר תום לב למשיבה כשבחרה בדרך זו, בשים לב שלא עמדה בפניה דרך לגיטימית נוספת, הואיל ובמקום עבודתה נאסר עליה ללחוץ על לחצן קישור. אין מקום להתערב בהחלטה לעניין חלוף הזמן עד משלוח המכתב. יש להגדיל את הפיצוי ל-35,000 ש"ח. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.