תא"מ 61100-03-16 תמיר נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ

האם פיצוי עבור ליקוט הודעות ספאם מגשים את מטרות החוק? (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן):

העובדות: התובע, עו"ד במקצועו, טען לבעלות ב-131 כתובות דוא"ל (רובן משוייכות לשם המתחם tamir.co.il), אליהן שלחה הנתבעת 251 דבר פרסומת (מספר הודעות לכל תיבה), כשנה ועד שלוש שנים קודם להגשת התביעה. התובע טען כי משלוח ההודעות נעשה בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע נמנע מלבקש את הסרתו וכי חברת טוויסטד פרפורמנס, כלפיה הוגשה הודעת צד שלישי, היא שביצעה את שירותי השיווק עבור הנתבעת. הצד השלישי טען אף הוא כי צדדים נוספים הם ששלחו את ההודעות וכי התחייבו כלפיו לפעול כדין.

נפסק: לעניין תקרת סכום התביעה, שאלה היא האם ליקוט הודעות ספאם, והשגת תביעה בהיקף שהניזוק "הרגיל" לא יכול היה להגיע אליה, מגשימה את תכלית החוק. ליקוט ההודעות מקנה למלקט תביעה-בכח, שלכאורה לא אליה כיוון המחוקק. את שיקול הדעת באשר לפיצוי בפועל יש להפעיל בזהירות.

בדיון התברר כי אין בידי התובע להצביע על צרכים כלשהם לשימוש בתחיליות תמוהות שם ונעדרות פשר לכתובות דוא"ל, זולת לצורך ליקוט הודעות ספאם, וזאת ביחס לרובן המכריע של כתובות הדוא"ל. ביישומו של חוק התקשורת נקרא ביהמ"ש להשריש נורמות התנהגות ראויות, וכך ייעשה, אך נורמות אלה אמורות להיות גם מנת חלקם של התובעים. 

המחוקק ביקש להכרית דברי פרסומת שהתובע לא ביקשם. עיקר טענת הנתבעת היא כי לא היא שיגרה את ההודעות. משגר ההודעות הוא הצד השלישי, שאת שירותי שכרה הנתבעת כמזמין, שאף ביקש וקיבל כתבי שיפוי מהצד השלישי ואחרים. היות הקבלן עצמאי אינו שולל את אחריות המזמין. הנתבעת טענה כי לא מתקיים החריג הקבוע בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין, הקובע את חבות המזמין אם הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק. הנתבעת לא נדרשה בהגנתה לפרטים באשר לנסיבות יחסיה עם הצד השלישי. הנתונים האחדים שהציג התובע, לצד שתיקת הנתבעת והצד השלישי, מוביל לקביעה של אישרור המעשה, שלא לומר הרשאתו. מכאן החבות. הנתבעת תפצה את התובע ב-14,000 ש"ח, מחצית בגין ההודעות ומחצית עבור הוצאותיו. הצד השלישי ישפה את הנתבעת ב-7,000 ש"ח.