ת"א 18962-09-18 בן מאיר נ' Facebook Inc ואח'

תנאי השימוש של פייסבוק אינם מחייבים אותה לנקוט הליכים נגד משתמשים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי):

העובדות: בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף. התובע הוא עו"ד ובעל חשבון פייסבוק. הנתבעת 1 היא מפעילת הרשת החברתית פייסבוק. הנתבע 2 הוא ראש ממשלת ישראל. התובע טען כי רוה"מ העלה פוסט לחשבונו בפייסבוק ובו קישור לכתבה בעיתון "ישראל היום" שהתובע טען כי תוכנה שקרי ומזויף. לטענתו, פייסבוק התחייבה לפעול נגד תופעת החדשות המזויפות והתחייבות זו היא בגדר הסכם מול משתמשי הרשת והוא זכאי לאכיפתה.

נפסק: הלכה היא כי לא בנקל יורה על סילוק תובענה על הסף טרם שמיעת הראיות. עם זאת, אל מול אינטרס התובע המחייב את פתיחת שערי ביהמ"ש בפניו, עומד האינטרס העומד בבסיס תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, והוא ייעול ההליך המשפטי ומניעת הגשתן של תביעות סרק. במקרה זה דין התביעה להידחות על הסף הואיל ואין כתב התביעה מגלה עילה נגד פייסבוק. הואיל והתביעה אינה כוללת סעד ישיר נגד רוה"מ, הרי שגם דין התביעה כנגדו להימחק.

התובע ביסס את תביעתו על עילת תביעה חוזית לפיה קיימת התחייבות חוזית של פייסבוק כלפי המשתמשים להסיר או לצמצם חשיפה של פרסומים שקריים. דא עקא, לא קיימת עילה חוזית כאמור, באשר החוזה אליו מפנה התובע אין בו כדי לבסס חובה של פייסבוק לנקוט בפעולות שדרש התובע בתביעתו. אין בידי התובע כל זכות לאכיפת החובה שאינה קיימת.

נקודת המוצא לדיון היא כי יש ממש בטענת התובע כי תנאי השימוש ותנאי הקהילה מהווים הסכם משפטי מחייב. לשון ההסכם הנטען היא ברורה וחד משמעית ומלאכת פרשנותו היא בגדר סמכות ביהמ"ש בעת הדיון בבקשת הסילוק. לפי ההלכה בעניין פרשנות הסכמים, לשון ההסכם ברורה ולכן יש לפרשו לפי לשונו בלבד. במסגרת תנאי השירות נקבעה מפורשות חובה של המשתמשים שלא להפר את תנאי השימוש וכללי הקהילה ובנוסף נקבעה זכות של פייסבוק, להבדיל מחובה שלה, לנקוט בהליכים כנגד המשתמשים. יתרה מכך, נקבע מפורשות כי לא חלה עליה חובה לנקוט באמצעים כנגד משתמשים והיא לא תהיה אחראית לכל תוכן שהעלה משתמש.

התנאים אינם כוללים כל התחייבות של פייסבוק המקנה בידי מי מהמשתמשים זכות אכיפה להסיר או לצמצם את החשיפה לחומר שקרי. לכל היותר יש שם משום הצהרת מדיניות של פייסבוק לפעול למיגור התופעה. גם לו היתה בהסכם חובה כזו, הרי שלא היה מקום להחיל אותה במקרה זה, בו אין מדובר בפרסום שהתובע טען כי פגע בו או בציבור כלשהו. לא מדובר בפרסום שהוא שקרי על פניו והטלת חובה על פייסבוק לבחון את תוכן המידע אינה סבירה. התביעה נמחקה.