(פסק-דין, שלום י-ם, הרשם ניר נחשון): להוט עומדת הגנת ה"הסכמה הפאסיבית".

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, חברת תקשורת, שלחה לו 32 הודעות טקסט פרסומיות, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי יש לסלק את הטענות בנוגע להודעות שעניינן הוסדר בהסכם פשרה בתובענה ייצוגית [עניין מדובר - ת"צ 48528-05-10] וכן טענה להיעדר עילה שעה שפעלה לפי הוראות סעיף 30א(ג) לחוק. 

נפסק: חלק מהפלוגתאות שבהליך זה הוכרעו בעניין גיונה נ' הוט [ת"א 7291-10-16] ובית המשפט מצא לאמץ אותן גם בעניין זה. יש לדחות את טענות התובע באשר לאי-קבלת הודעות בדבר האפשרות לקבלת דואר פרסומי ודרכי ההסרה האפשריות. לכל הפחות עומדת לנתבעת ההגנה בדבר "הסכמה פסיבית", מכוח העובדה כי התובע חתם על מסמכים שונים וכן קיבל לידיו חשבוניות בהם הדברים הובאו לידיעתו.

אולם, לאור טענות התובע באשר לגודל הכיתוב, לא ניתן לשלול את גירסתו להיעדר "הסכמה אקטיבית" ומשכך נכון לקבלה. עם זאת, אין חולק, כי עסקינן בלקוח של הנתבעת ומצב דברים זה, הנתבעת לא הייתה חייבת לקבל "הסכמה מראש" בכפוף להתמלא התנאים הקבועים בחריג בחוק. יש לדחות את טענת התובע כי לא מסר לנתבעת את מספר הטלפון שלו. גרסת הנתבעת מסתברת יותר, לפיה מידע זה הובא לידיעת התובע במסגרת עסקאות מכר מרחוק שנערכו עימו [עניין קסטרו - ע"א 2526-12-17].

עיון בהודעות שצורפו לכתב התביעה מטעם התובע, למעט 3 הודעות, מלמד על כך שעניינם נסוב סביב מוצר או שירות מסוג הדומה לזה שלגביו בוצעה הרכישה או נוהל המשא ומתן לרכישה. התובע לא הוכיח אחרת. למעט שלוש הודעות שנשלחו לתובע העונות להגדרת "דבר פרסומת" כל ההודעות שנשלחו אליו נשלחו במסגרת השירותים שהעניקה הנתבעת לתובע ומשכך, הינן נכנסות לגדר החריג. 3 ההודעות הנוספות משלבות פרסום של גופים מסחריים נוספים ואינן יכולות לחסות תחת החריג שבסעיף 30א(ג) לחוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-2,100 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 2,500 ש"ח.