(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת רחל ברקראי): טענות מיזבלה.קום לחסימה בפייסבוק - זעקת הקוזק הנגזל.

העובדות: התובע הוא בעל האתר "מיזבלה.קום". לטענתו, הנתבעות, מפעילות הרשת החברתית פייסבוק, חסמו את גולשי הרשת המנסים להגיע לאתר התובע, ופרסמו מודעה כי האתר מסוכן. התובע עתר להסרת החסימה מקישור לאתרו וכן לפיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב בשל הגדרת האתר כ"מסוכן" ומכוח חוק עוולות מסחריות. התובע הקים את האתר "קונטקט פייסבוק", אשר חיקה את העיצוב של פייסבוק, ובו פרסם, ללא הסכמה, מידע אישי על אנשים פרטיים, רובם עובדי פייסבוק ישראל.

נפסק: תביעת התובע דומה לזעקת "הקוזק הנגזל". בעוד זה בועט, פוגע, מאיים ומפר את החוק, זועק הוא בלי למצמץ את זעקת הפגוע. התובע יצר את אתר "קונטקט פייסבוק" במטרה להטריד עובדים מסוימים בפייסבוק בדרך של הפצת פרטי קשר אישיים שלהם ללא הסכמתם. כאשר נחסה הגישה לאתר "קונטקט פייסבוק", עקף התובע את החסימה על דרך של הכוונת משתמשי פייסבוק לאתר "מזבלה", שקישר לאתר "קונטקט פייסבוק".

האם הודעות האזהרה שפרסמו הנתבעות, במסגרת חסימת הגישה לאתרי התובע, מהווה פגיעה בשם טוב? התשובה שלילית. הודעת האזהרה מדברת על אפשרות שמדובר בספאם או באתר בלתי בטוח. אין התייחסות ספציפית לשמו של התובע ולא ניתן להבין כי מדובר בדברי בלע כלפי התובע. מדובר בהודעות אוטומטיות הנשלחות למשתמשים המנסים לפרסם קישור לאתר או אתרים שנחסמו לשיתוף ומסבירות מדוע הקישור אינו בר שיתוף. המשתמש הסביר הקורא אזהרה זו אינו רואה בה פגיעה בשם טוב של מי שמפעיל את האתר, אלא אך חשש לקיומו של אתר פוגעני. קיימת הפרדה ברורה בין התובע לבין האתרים שהוא מפעיל. 

לפייסבוק אירלנד עומדות הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב. התנהלות התובע מפרה את מדיניות פייסבוק וכללי השימוש בה ומטעם זה קמה לפייסבוק הגנת אמת דיברתי עת סיווגה את האתר כספאם והוציאה הודעת אזהרה בנדון. לתובע אין זכות קנויה בלתי מוגבלת ליהנות משירותי פייסבוק. זכות זו קיימת לו כל עוד הוא עומד בתנאי המדיניות של פייסבוק. בעת שפרסומיו באתר נועדו להטריד את עובדיה הבכירים של פייסבוק ישראל, על דרך של פרסום פרטים אישיים ללא הסכמה, וכשהוא נוקט וחוזר ונוקט במנגנונים שונים לעקיפת החסימה, היתה רשאית פייסבוק לראות בהתנהגות זו כהתנהגות "ספאמית טיפוסית" ולכן בלתי בטוחה. מדובר בהודעה מידתית המספקת מידע למשתמש מדוע שירות הקישור אינו פועל במקרה הספציפי. במישור תום הלב, ההודעות היו מוצדקות ונועדו למנוע הפצה של תוכן מפר.

התובע טען כי בחסימת האפשרות לקישור עוולו כלפיו הנתבעות לפי הוראות סעיפים 2-3 לחוק עוולות מסחריות. התובע לא הוכיח את היסודות הנדרשים של עוולת מניעת גישה לעסק. הצדדים אינם מתחרים והתובע הגיש את תביעתו באופן אישי ולא מכוח היותו עוסק. התביעה אינה מתיימרת לעסוק בתחרות בלתי הוגנת בין עסקים מתחרים, אלא מבוססת על טענת התובע כי הוא קורבן להתנכלות של הנתבעות ובכך אין די. פייסבוק לא חסמה את הגישה לאתרי התובע, כל שעשתה הוא לחסום קישורים לאתרים אלה על גבי הפלטפורמה שלה, מטעמים מוצדקים והוגנים, שעיקרם שמירה על פלטפורמה בטוחה עבור המשתמשים.

התביעה נדחתה. ככל שהתובע מבקש ליהנות מהפלטפורמה של פייסבוק כדי לקדם את עסקיו, עליו לקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המקובלים בקהילת פייסבוק. ככל שמבקש הוא לשבור מוסכמות ולא לכבד את כללי השימוש שנקבעו, שהינם סבירים ומידתיים, לא קמה לו זכות קנויה להמשיך וליהנות מהפלטפורמה כאמצעי קישור לאתרים שלו. התובע יישא בהוצאות בסך 30,000 ש"ח.