ת"ק 11509-01-18 אלמקייס נ' יינות ביתן בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות עכו, השופטת זהבה (קאודרס) בנר): הקישור בגוף ההודעה אינו מספיק. יש לאפשר הסרה באמצעות מייל חוזר.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 28 הודעות פרסומת בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי נרשם לשירותי הקניות המקוונים של הנתבעת, אך לא אישר לקבל דיוורים מהנתבעת. מאידך, טענה הנתבעת כי התובע אישר את קבלת הפרסומים בסיום הרישום לאפליקציה וכן כי עמדו בפניו אפשרויות טכנולוגיות פשוטות וקלות להסרה מרשימת התפוצה.

נפסק: לפי הוראות סעיף 30א(י)(5) לחוק, הנטל להראות כי ניתנה הסכמה למשלוח דברי הפרסומת מוטל על הנתבעת. אין חולק כי התובע נרשם לביצוע קניות מקוונות באתר הנתבעת. הנתבעת צירפה דוגמאות להרשמה כאמור, אך לא צירפה את האישור של התובע. אי-צירוף אישור זה פועל לחובת הנתבעת ותומך בטענת התובע כי עם הרישום הוא הסיר את הסימון בדבר קבלת עדכונים והטבות בדוא"ל.

הנתבעת הציגה אישור של חברה חיצונית כי התובע הסכים לקבל פרסומות. לא די להציג מסמך המאשר את הסכמת הנמען, אלא יש צורך באמצעי הוכחה להסכמה זו [עניין מזן - ת"ק 22190-09-12]. לא ניתן להסתפק באישור ללא עדות של איש מחשבים שיעיד על כך שהאמצעים הטכנולוגיים הנטענים מהווים ראיה משפטית לאישור התובע לקבל דברי פרסום. הנתבעת לא עמדה בנטל להראות כי התובע הסכים כי יישלחו אליו דברי פרסום ודי בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הפרה את החוק.

אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה היה על התובע להודיע על סירובו לקבל ממנה דברי פרסומת, על-ידי לחיצה על הקישור בגוף ההודעות. דעות שונות נשמעו בפסיקה בהתייחס לשאלה האם יש להכיר בכפתור ההסרה בהודעות מייל ככזה המקיים את דרישות החוק (באשר לאופן שבו שוגר דבר הפרסומת). היה על הנתבעת לאפשר הודעת סירוב גם באמצעות מייל חוזר. 

נסיבות ההפרה במקרה זה הן של פרסום שאינו פוגעני. הנתבעת לא פעלה במזיד בכך שלא אפשרה משלוח הודעת סירוב באמצעות הודעה חוזרת. מאידך, מדובר בהפרה חוזרת ונשנית. יש לשקול את השתהות התובע במשך 5 חודשים עד למשלוח דואר רשום לנתבעת. הנתבעת תשלם לתובע 10,000 ש"ח, שהוא פיצוי ההולם את תכלית האכיפה וההרתעה, וכן הוצאות בסך 1,500 ש"ח.