(פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, השופט אייל כהן): דרישת הסרה לאחר קבלת 5 מסרונים אינה מתיישבת עם תום לב.

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 5 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתה, וללא אפשרות הסרה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי היא חברה לתועלת הציבור, העוסקת בפעילות חינוך ותרבות בעיר נס ציונה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת רכשה ממנה כרטיסים למופע וכי נמסר לה מפורשות כי הפרטים שמסרה ישמשו למשלוח מידע שיווקי.

נפסק: יש לדחות את הטענה כי המסרונים נשלחו שלא כדין. דבר הפרסומת מתייחס לשירות שרכשה התובעת וניתנה לה האפשרות להסיר עצמה מרשימת התפוצה. נציג הנתבעת שכנע בעדותו כי ההסכמה מתבקשת ומוסברת כדבעי וכי כך היה גם במקרה זה. נדחתה טענת התובעת כי בכלל הפניות נמנעה הנתבעת לעדכנה כדין בדבר התוכן השיווקי.

התובעת בחרה, רק בפעם החמישית, לרשום לנתבעת "הסר". בנסיבות אלה, דרישת התובעת לפיצוי בגין חמשת המקרים יחד אינה מתיישבת עם תום לב. אין מדובר בנתבעת ששלחה לתובעת תוכן שיווקי ללא כל פניה מצד התובעת, כי אם בנסיבות מקלות יותר. מנגד, מהימנה טענת התובעת כי חששה מווירוס ולכן לא לחצה על הקישוריות בהודעות.

ראוי לה לתובעת לציין את זהותה בתוכן ההודעה. בהודעה הראשונה אכן לא ניתנה אפשרות להסרה, אך כן ניתנה אפשרות כזו ביתר ההודעות. הנתבעת פעלה בניגוד לחוק שאפשרה הסרה בקישור ולא במסרון חוזר. יש לקבל את התביעה בשל ההפרה באפשרות ההסרה. אין מדובר בנתבעת שיש להכווין את התנהגותה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-300 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 50 ש"ח.