נדחתה הטענה כי יש להעביר מסר למדינה כי עליה לפעול נגד ספקיות האינטרנט ולא נגד צרכני הקצה "עלובי הנפש" בכל הנוגע לקבצים פדופיליים (גזר-דין, שלום ירושלים, השופט מרדכי כדורי):
העובדות: הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בריבוי עבירות של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). לפי כתב האישום, הנאשם הוריד מהאינטרנט מאות תמונות וסרטים פורנוגרפיים הכוללים קטינים (תוכן פדופילי) והחזיק בהם. הנאשם שמר את התוכן בתיקייה במחשבו. בנוסף, הנאשם התכתב פעמיים מהמחשב בביתו עם מי שהציגו עצמן כקטינות ברשתות חברתיות שונות. בחלק מההתכתבויות הועבר תוכן פדופילי. הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל הסכמה ביחס להרשעה או לעונש.
נפסק: בשאלת ביטול הרשעת הנאשם - הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם, וכי רק בנסיבות יוצאות דופן ניתן יהיה להימנע מכך. לנוכח חומרת העבירות וחומרת התופעה של התעללות מינית בקטינים, נקבע בפסיקה כי אין להימנע מהרשעה בגינה, גם אם זו גרמה לפגיעה עקיפה בלבד בקטינים [עניין מור - רע"פ 3890/09], גם אם מדובר בקבצים בודדים בלבד אותם מחק הנאשם קודם לתפיסת המחשב [עניין פילוסוף - עפ"ג 42483-01-16], וגם אם מתקיימות נסיבות לקולא, ובכלל זאת קיומו של הליך שיקומי חיובי.
מדובר בעבירה שלא ניתן ברגיל להימנע מהרשעה בגינה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. על אחת כמה וכמה לא ניתן לוותר על הרשעה בנסיבות המקרה הנוכחי, וזאת לנוכח רמת מסוכנותו המינית של הנאשם, התנהלותו הבעייתית לאחר הגשת כתב האישום, כניסתו למצבי סיכון, אי הכרה בבעייתיות שבהתנהלותו, הערכת שיעור המבחן ועוד. די בכך להותיר את ההרשעה בעינה. טענת הסנגור לפיה יש להעביר מסר למאשימה כי עליה לפעול נגד ספקיות האינטרנט ולא נגד צרכני הקצה "עלובי הנפש", כלשונו, אינה מצדיקה את ביטול ההרשעה.
הנאשם הוריד מרשת האינטרנט מאות תמונות וסרטונים המכילים תמונות תועבה, התכתב פעמיים עם מי שהציגו עצמן כקטינות, כאשר בחלק מההתכתבויות הועבר תוכן פדופילי. בכך פגע הנאשם פגיעה ממשית בערכים החברתיים המוגנים. מספרם הגדול של פרסומי התועבה שהוריד הנאשם מהאינטרנט, בצירוף שמירתם בתיקייה מוגדרת במחשבו האישי, לאחר שלחלקם ניתן שם בעברית, מלמדים שהנאשם פעל לכל הפחות לאחר מידה מסוימת של תכנון.
מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה היא מגוונת. מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם נע בין מאסר קצר לבין 10 חודשי מאסר בפועל. בהתחשב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, גזר בית המשפט על הנאשם מאסר בפועל של 2.5 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי למשך 6 חודשים.