(פסק-דין, שלום טבריה, השופטת אפרת הלר): תביעת לשון הרע שעניינה בפרסומים בפייסבוק נגד איש ציבור.

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד שעניינן לשון הרע. במועדים הרלבנטיים שימש התובע 1 כראש עיריית קריית שמונה והנתבע היה עיתונאי ודובר עיריית טבריה. התובע 2 הוא בנו של התובע 1. התובע 1 טען כי הנתבע פרסם נגדו לשון הרע באמצעות פרסומים שהעלה בחשבונו בפייסבוק וכן באמצעים אחרים. התובע 2 טען כי הנתבע הוציא את דיבתו במקום עבודתו כמאבטח במשמר בתי המשפט. בתביעתו שכנגד טען הנתבע כי התובעים הפעילו בפייסבוק אנשים אותם כינה "פעילי טרור", שתקפו כל מי שהביע תמיכה במועמד אחר מלבד התובע 1.

נפסק: דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות. שתי התביעות עוסקות ברובן בפרסום שלפי הנטען בוצע ברשת חברתית. בפסיקת העליון נצפית מגמה ולפיה בתי המשפט אימצו את תחולת חוק איסור לשון הרע גם על פרסום באינטרנט. יש להכיר בפרסומים הראשון, השני והחמישי כפרסומי לשון הרע אשר יש בהם כדי לבזות ולהשפיל את התובע 1, בהיותו ראש עיריית קריית שמונה. יש בפרסומים אלה כדי להטיל דופי בהתנהלותו וביושרו של התובע 1, המהווים חלק נכבד מ"כרטיס הביקור" שמציג נבחר ציבור בפני כלל הציבור בניסיונו לזכות באמונם. 

הנתבע לא חזר בו מהדברים שייחס לתובע ולא מצא לנכון להביע חרטה או להוריד את גובה הלהבות. הנתבע ניצל את ההליך כקרדום לחפור בו בניסיון לנגח את התובע 1. יחד עם זאת, לא הוכח כי לפרסומים היתה תפוצה רחבה כנטען. הנתבע יפצה את התובע 1 בגין שלושת הפרסומים בסך של 45,000 ש"ח. באשר לפרסום הרביעי, בעניין התובע 2, יפצה הנתבע את התובע 2 בסך של 15,000 ש"ח.

באשר לתביעה שכנגד, התובעים הכחישו כי היו המפעילים, הכותבים או המוציאים לפועל בכל הקשור לפרסומים נשוא התביעה שכנגד. אין ספק כי הפרסומים מהווים לשון הרע נגד הנתבע, אך הנתבע לא עמד בנטל להוכחת הטענה כי התובעים הם שעומדים מאחורי הפרסומים. לנתבע אין ידיעה אישית באשר לזהות העומדים מאחורי הפרסומים. התרשמותו, דעותיו ומסקנותיו הן בבחינת עדות סברה ואין בהן כדי להוכיח את אחריות התובעים. התביעה שכנגד נדחתה. הנתבע יישא בהוצאות בסך 3,500 ש"ח ובשכ"ט ב"כ התובעים בסך 20,000 ש"ח.