(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, השופטת חוי טוקר): אין אפשר למנוע מחברות להציב קישור לאתריהן בהודעות הנשלחות לנמענים.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 2 מסרונים ו-4 הודעות דוא"ל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע הצטרף לתוכנית חדשה וכי הודע לו כי יקבל תוכן שיווקי וניתנה לו האפשרות לסרב לכך. 

נפסק: סעיף 30א(ג)(1) לחוק קובע כי תנאי לתחולת ההגנה (משלוח דבר פרסומת גם ללא הסכמה) הוא שפרטי ההתקשרות עם מקבל ההודעה נמסרו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות והמפרסם הודיע כי הפרטים ישמשו למשלוח דבר פרסומת מטעמו. אין מחלוקת כי פרטי התובע נמסרו לנתבעת במהלך רכישת שירות. הנתבעת שלחה לתובע מסרון ביום הצטרפותו לתוכנית ובה הודיעה לו כי יקבל עדכונים שיווקיים מהנתבעת ואף נתנה לתובע הזדמנות להסיר עצמו.

מוסכמת טענת התובע כי לא ניתן לראות בעצם קבלת התוכנית בידיו משום הסכמה מכללא לקבלת מידע שיווקי. יחד עם זאת, מעת שנשלח לתובע המסרון ביום הצטרפותו לתוכנית, התובע אינו יכול להיבנות מכך שישב בחוסר מעש. הנתבעת עמדה בתנאי הסעיף. ההודעה ששלחה הנתבעת לתובע לאחר בקשת ההסרה שלו, בה עדכנה אותו על ההצטרפות לשירותי הגיבוי, אינה מהווה "דבר פרסומת" שכן היא מהווה עדכון בלבד. 

אין לקבל את טענת התובע כי כל הודעה במסגרתה קיים קישור לאתר הנתבעת או לאפליקציה כוללת מידע פרסומי, באשר מידע כאמור מצוי במקורות אלה. משמעות קבלת הטענה היא כי חברות כלל וכלל לא תוכלנה להתקשר עם לקוחותיהן ולהפנות לאתריהן. אין לקבל תוצאה זו, במיוחד שרוב ההתקשרות נעשית כיום בדרך זה. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ש"ח.