(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי רגב): הודעות המיידעות על דבר דואר שנשלח אינן "דבר פרסומת".

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לה מסרונים פרסומיים לטלפון הנייד, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי המסרונים מהווים "דבר פרסומת" שכן מטרתם שימור לקוחות או יידוע על שירותים. הנתבעת טענה כי הודעות על דברי דואר שהתקבלו אינן מהוות "דבר פרסומת".  

נפסק: כל ההודעות נשלחו בקשר לאותו דבר דואר שנטען כי הוא מיועד לתובע (אף שלא ניתן לאשר זאת). מנגד, התובע טען כי אינו הנמען הנכון. ההודעות כולן מתייחסות להזמנה לאיסוף דבר הדואר ולתזכורות בעניין זה, והכן כוללות גם התייחסות לאפשרות לרכוש שירותי שליחות.

יפות למקרה זה מסקנות בתי המשפט בעניין לאומית שירותי בריאות [רת"ק 56184-09-16] ובעניין האוניברסיטה הפתוחה [רת"ק 42578-11-16]. ההודעות נשלחו לתובע לשם יידועו על דבר דואר שנשלח אליו ועל-מנת לתאם עמו את קבלת הדואר. גם אם נכלל בהודעות מידע על שירותים נוספים שמציעה הנתבעת (ואף אם חלקם בתשלום), לא זו היתה מטרת ההודעות. לעניין מקום המשלוח של דבר הדואר, מדובר בתקלה לכאורה במישור השירותי ואין בינה לבין חוק התקשורת דבר. ההודעות שנשלחו לתובע אינן מהוות "דבר פרסומת" ולפיכך דין התביעה להידחות.