(פסק-דין, שלום כפ"ס, הרשם צוריאל לרנר): ההודעות ששלחה קופת החולים יועדו למבוטחת שלה ונשלחו לתובעת שלא ביודעין.

העובדות: תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הצדדים אינם חלוקים כי המסרונים נשוא התביעה נשלחו לתובעת, שאינה חברה בנתבעת, ללא הסכמתה. הנתבעת טענה כי המסרונים נשלחו למספר של התובעת בטעות, וכי נועדו לנמענת אחרת שכן נתנה את הסכמתה. בנוסף, הנתבעת טענה כי כלל אין מדובר בדבר פרסומת ולפיכך לא קמה עילה לפיצוי.

נפסק: דין התביעה להידחות מכל וכול. המסרונים אינם בגדר "דבר פרסומת", כי הם לא נשלחו "ביודעין" וכי דבק חוסר תום לב באופן הגשת התביעה ואף בעצם הגשתה. באשר לסיווג המסרונים, ניתן להפנות לעניין בן עטר [רת"ק 56184-09-16], שם נקבע מדוע מסרונים ששולחת קופת החולים אינם מהווים דבר פרסומת.

הנתבעת הוכיחה כי פרטי התובעת הגיעו למאגרי הנתבעת בטעות. לא הובאה ראיה באשר לאופן בו נקלט המידע השגוי, אך המסרונים הכוללים את שמה הפרטי של המבוטחת אליה היו מיועדים אינם מותירים מקום לספק. ברי כי המסרונים לא נועדו לתובעת ונשלחו אליה בטעות, ומנקודת ראותה של הנתבעת - לא ביודעין. דעתו של בית המשפט שונה מזו של ביהמ"ש בעניין פוקס-ויזל [תא"מ 38120-08-15].

התקלה החמורה של התובעת, שלא צירפה את המסרון הכולל את שמה של המבוטחת הנכונה, עולה כדי חוסר תום-לב. מן הראוי היה כי תעמיד את הנתבעת על טעותה באופן ברור, כדי למנוע תקלות של ממש בתקשורת בין הנתבעת לבין המבוטחת. התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,400 ש"ח.