(פסק-דין, שלום פ"ת, השופט אריאל ברגנר): פיצוי כולל של למעלה מ-35,000 ש"ח על הפרת חוק הספאם.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 87 דברי פרסומת לתיבות דוא"ל שונות, ללא הסכמתו ומבלי שהמילה "פרסומת" מופיעה בשורת הנושא, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא חברה העוסקת בשירותי כ"א. לטענתה התובע רשם עצמו בדפי נחיתה שהפיצה ברשת, אך פרטי ההרשמה של התובע לא אותרו על-ידה. 

נפסק: דין התביעה להתקבל. עיון בהודעות מעלה כי הן מהוות "דבר פרסומת" לפי החוק. ההודעות כוללות כתבות על פעילות הנתבעת, לקוחותיה והשירותים שהיא מספקת. התוכן עונה על הגדרת מסר מסחרי, שמטרתו להאדיר את הנתבעת בעיני לקוחותיה כמובילה בתחומה. ההודעות נועדו לשדר מסר שיווקי [עניין לוי - ת"ק 54963-01-16].

הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא להוכחת הסכמתו של התובע לקבלת ההודעות. הנתבעת לא הציגה דף פלט או כל ראיה אחרת הכוללת את פרטיו המזהים של התובע, כדוגמת הנתונים שהוצגו בפרשת רז [רע"א 1868/16]. אין די בהשערות וספקולציות שהעלתה הנתבעת מבלי שישנה לכך אחיזה בראיות. הנתבעת לא ציינה את המילה "פרסומת" בכותרת הודעות הדוא"ל ובכך הפרה את הוראות החוק (סעיף 30א(ה)(1)). עם זאת, לא היה בכך כדי לגרום לעוול ממשי לתובע, רק בשל כך.

החוק אינו מטיל חובה על התובע לדרוש את הסרתו מרשימת התפוצה, כך שאין לזקוף הימנעות כזו לחובתו. עם זאת, הדעת אינה סובלת כי תובע המוטרד מספאם יפעל להסרתו מרשימת התפוצה רק לאחר תקופה של שנה ולאחר מכן יגיש דרישה לריפוי הפגם באמצעות פיצוי. תום הלב הוא שיקול שיש להביא במערך השיקולים בקביעת גובה הפיצוי. עצם העובדה כי התובע הוא "תובע סדרתי" אין כדי לפגום, כשלעצמה, בתום ליבו. יש משקל גם לכך שלא מדובר בנסיבות חמורות של אסטרטגיית שיווק פסולה, אלא בחברה הנוהגת לשגר דיוורים לנמעניה על בסיס חודשי, בפרט כאשר טענה שלא נתבעה בגין דיוור לא מורשה בכל שנות פעילותה.

לצד שיקולים אלה יש לייחס משקל לכך שנשלחו לתובע 5 פרסומים לאחר הגשת כתב התביעה וכן את כמות ההודעות שנשלחו לתובע ובשים לב לכך שההודעות נשלחו ל-5 כתובות דוא"ל שונות, דבר המגדיל את סיכוי התובע לקבל ספאם. הפיצוי ההולם בנסיבות העניין הוא 350 ש"ח לכל הודעה, במכפלת 87 דברי פרסומת. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע 30,450 ש"ח וכן הוצאות בסך 5,000 ש"ח.