(פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופטת אושרית הובר היימן): חוו"ד מומחה הכריעה כי התובעת אינה זו החתומה על מסמך המאשר דיוור פרסומי.

העובדות: ביום 6.3.2017 ניתן פס"ד בו נקבע כי התובעת הוכיחה שהנתבעת שלחה אליה 26 הודעות פרסומת, ללא הסכמתה, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בפסק-הדין נקבע כי הנתבעת תפצה את התובעת ב-10,400 ש"ח יחד עם הוצאות בסך 600 ש"ח. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין [רת"ק 46389-03-17] וטענה כי איתרה מסמך שנחתם על-ידי התובעת, במסגרתו ניתנה הסכמתה לקבלת דיוור פרסומי.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה להוספת הראיה החדשה, ביטל את פסק-הדין מיום 6.3.2017, והורה על החזרת הדיון לביהמ"ש, על-מנת שיבחן האם התובעת היא זו שחתומה על ההסכמה לקבלת דברי פרסומת. לפי הסכמת הצדדים מינה ביהמ"ש מומחה להשוואת כתב יד.

נפסק: מסקנתו של המומחה היתה כי "קרוב לוודאי שכתב המחלוקת וחתימת המחלוקת לא נכתבו ע"י כותבת הדוגמאות". הצדדים הסכימו כי חוות דעת המומחה תכריע בשאלה המקצועית. במאזן הסתברויות, החתימה על-גבי המסמך שהציגה הנתבעת אינה חתימתה של התובעת. לפיכך, הקביעות מפסק-הדין הקודם נותרו בעינן. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 3,600 ש"ח.