(פסק-דין, שלום ת"א, השופט אילן דפדי): היזהרו בפרסום דברים ללא בדיקה, במיוחד כשאפשר להפיץ את הדברים לאנשים רבים בלחיצת כפתור.
העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא בעליו של קיוסק הפועל מתוך משאית בעיר רמלה. הנתבע 1 הקים קבוצת פייסבוק בשם "רמלה שלנו", בה הועלו פרסומים בנושאים עירוניים שונים. הנתבעת 2 היא תושבת העיר. התביעה הוגשה בעקבות פרסום של הנתבעת בדף התלונות בעמוד הפייסבוק של ראש העירייה דאז, שמאוחר יותר הוצג באמצעות "שיתוף" בקבוצת "רמלה שלנו". הפרסום מייחס למוכר בקיוסק את האמירה "חבל שלא נהרגו יותר חיילים", במהלך מבצע "צוק איתן".
נפסק: יש לקבל את התביעה בחלקה. יש להיזהר בפרסום דברים ללא כל בדיקה טרם פרסומם, במיוחד בעידן זה בו בלחיצת כפתור ניתן להביא מידע לאנשים רבים תוך פרק זמן קצר. הנתבעת הציגה לכל אורך הדרך גרסה סדורה להתרחשות, שבמהלכה, כפי שטענה, שמעה את המוכר אומר את האמירה לעיל. ביהמ"ש התרשם כי הנתבעת אכן שמעה את מי ששימש כמוכר באותה עת אומר את הדברים. העובדה כי הנתבעת בעדותה זיהתה קרוב משפחה של התובע כמי שאמר את הדברים מחזקת את אמינות גרסתה.
הנתבעת אינה זכאית להגנת "אמת דיברתי" בקשר עם האמירה הפוגענית נגד חיילי צה"ל. אין מחלוקת כי התובע לא אמר את הדברים שיוחסו למוכר. קורא סביר של ההודעה שפרסמה הנתבעת מבין מתוכנה כי "המוכר" המוזכר בה הוא התובע. מתגובות הגולשים עולה כי היה ברור לכל המגיבים שהתובע הוא המוכר לו מיוחסים הדברים. אף שהתובע אינו מוזכר בשמו, האנשים שנחשפו לפרסום זיהו את התובע כמי שאמר את הדברים.
מאחר שפניית הנתבעת פורסמה בכתב בדף התלונות בעמוד הפייסבוק של ראש העירייה, הרי שהיא עונה לדרישות סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. תוכן ההודעה, ככל שניתן לייחס אותו לתובע, יש בו כדי להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בעסקו. הדברים מהווים "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק. התגובות להן "זכה" התובע מלמדות כי אכן כך היו פני הדברים. הנתבעת לא פעלה לברר את העניין ומיהרה לפרסם את הדברים ולפיכך אין מקום שביחס לתובע תיהנה מהגנת "אמת דיברתי".
הנתבעת אינה זכאית להגנות לפי סעיף 15 לחוק בקשר עם האמירה הפוגענית נגד חיילי צה"ל. הנתבעת נמנעה מביצוע בירור מקדים עם התובע טרם הפרסום. גם אם היה מדובר בפרסום שנעשה בתום לב, בנסיבות המקרה אין מקום להחיל את ההגנות אליהן הפנתה הנתבעת. הנתבעת פרסמה לשון הרע על התובע ויש לחייבה לפצותו. הפרסום שביצע הנתבע בעמוד הפייסבוק "רמלה שלנו" מהווה אף הוא לשון הרע המזכה את התובע בפיצוי. הגנת אמת דיברתי חלה ביחס לאמירות שעניינן ברישיון העסק של התובע ואי- תשלום מסים על-ידו. האמירה כי הנתבעת "לא תקנה שם יותר" מהווה הבעת דעה אישית לגיטימית.
התובע זכאי לפיצוי בסך 35,000 ש"ח וכן החזר אגרה יחסי והוצאות בסך 7,000 ש"ח. בהתחשב בכך שמי שיזם את הפרסום היתה הנתבעת, היא תישא בתשלום 60% מהסכום והנתבע ישא ביתרה.