(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): בתי המשפט המחוזיים מסרבים להתערב בפסקי דין שניתנו מכוח חוק הספאם.

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 14284-09-17], שחייב את המבקשת לפצות את המשיב ב-9,100 ש"ח בגין 13 מסרוני פרסומת ששלחה למבקש בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (700 ש"ח לכל מסרון). בקשת רשות הערעור נוגעת רק לגובה סכום הפיצוי שנפסק.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסק-דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת במקרים חריגים במיוחד. סעיף 30א(י)(1) לחוק קובע כי ביהמ"ש רשאי לפסוק לנמען פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ש"ח עבור כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות החוק. מלשון הסעיף עולה בבירור כי המחוקק לא חייב את ביהמ"ש בפסיקת הפיצוי, אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. 

הנסיבות במקרה זה אינן מצדיקות רשות ערעור. לא נמצאו בפסק-הדין קביעות שאינן תואמות את העקרונות שנקבעו לפסיקת פיצוי מכוח חוק התקשורת. בשים לב לכך שביהמ"ש קמא מצא כי המשיב פעל בתום-לב, משלא היתה מחלוקת עובדתית על כך שהודעות הפרסומת נשלחו ללא הסכמה, ומבלי שבהודעות ניתנה אפשרות הסרה, ואף לא ניתן היה לאתר בקלות את זהות המבקשת, מצא בית המשפט קמא כי המקרה נכנס לדרגת חומרה גבוהה באופן יחסי ופסק פיצוי בגבולות האפשריים לפי החוק. אין מקום להחליף את שיקול דעת הערכאה הדיונית כל עוד זו יישמה כדין את הוראות החוק לפי הנסיבות שהוצגו בפניה.