(פסק-דין, שלום טבריה, הרשם מוהנד חליאלה): לשם מה תיצור הנתבעת קשר עם לקוחותיה חברי המועדון אם לא לשם שיווק מוצריה?

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שיגרה לטלפון הנייד שלו 34 מסרונים פרסומיים, ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע ציין כי מסר בעבר את פרטיו לנתבעת במהלך רכישת מוצרים, אך כי לא נמסר לו הפרטים ישמשו את הנתבעת למשלוח דברי פרסומת. התובע טען כי חלק מההודעות לא כללו את המילה "פרסומת". משלוח ההודעות נפסק לאחר שהתובע שלח לנתבעת הודעת טקסט.

הנתבעת טענה כי התובע הסכים לקבל את המסרונים בהצטרפותו למועדון הלקוחות שלה. הנתבעת הציגה את טופס ההצטרפות למועדון הלקוחות, הנושא את חתימת התובע, וכן חשבוניות על רכישות שביצע התובע ושבגינן זכה להנחת חבר מועדון. הנתבעת טענה כי התובע פעל בחוסר תום-לב שעה שלא ביקש את הסרתו מרשימת התפוצה, אלא העדיף לצבור הודעות, כאילו היה זה אפיק פרנסה עבורו.

נפסק: יש לדחות את התביעה. התובעת הצליחה להרים את הנטל והוכיחה כי החתימה על טופס ההצטרפות היא חתימת התובע. החתימה על הטופס ועל תצהיר עדותו של התובע דומות מאוד. התובע לא טען באופן נחרץ כי החתימה מזויפת, אלא כי אינו זוכר את הטופס ושהוא חתם עליו. הוכח כי התובע הצטרף למועדון הלקוחות של הנתבעת ואף זכה לקבל הנחות מכוח חברותו. התובע אינו חולק על נכונות הפרטים בטופס ההצטרפות, למעט מספר הטלפון שהשתנה. אין לייחס משקל מכריע לעובדה כי לא הוצג טופס ההצטרפות המקורי. 

האם החתימה על הטופס מהווה הסכמה? התובע טען כי הסכמה לקבלת "מידע" אינה הסכמה לקבלת פרסומות וכי יש לפרש את הטופס נגד אינטרס המנסח. הנתבעת טענה כי מידע כולל גם פרסומות ומפנה לעניין גרוס [תא"מ 198-12-15]. קריאת הטקסט כמכלול מעלה כי הפרשנות הנכונה היא זו שהציעה הנתבעת, לפיה הביטוי "קבלת מידע באמצעים הנזכרים לעיל" כולל משלוח דברי פרסומת באמצעות הטלפון הנייד. לשם מה תיצור הנתבעת קשר עם לקוחותיה חברי המועדון אם לא לשם שיווק מוצריה?

החוק אינו מחייב לכלול את המילה "פרסומת" בדברי פרסומת שנשלחים כהודעות מסר קצר. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 4,000 ש"ח.