ת"ק 47725-09-17 מלצר נ' הוט מובייל בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופטת אנדקו סבחת-חיימוביץ): חוק הספאם ביקש להרתיע אף מהתנהלות כגון זו של הוט מובייל, שבה אזרח מוצא עצמו מקבל הודעות של לקוחותיה באופן חוזר ונשנה, כשאין ביכולתו לעשות דבר.

העובדות: תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בגין 12 הודעות דוא"ל ששלחה הנתבעת לתובע. 4 מההודעות הן חשבוניות ע"ש "לירן ניר"; 4 הודעות הן חשבוניות ע"ש "לירן דהן"; 3 הודעות הן פרסומת לנתבעת; והודעה נוספת היא על הצטרפות לשירותי הנתבעת. התובע טען כי ההודעות נשלחו אליו ללא הסכמתו וכי פנה לנתבעת בשלוש הזדמנויות וביקש להסירו מרשימת הדיוור.

הנתבעת טענה כי ההודעות נשלחו לתובע בשוגג, על-בסיס כתובת דוא"ל שמסר לקוח שלה בשם לירן ניר, שנתן את הסכמתו לקבלת חשבוניות ודברי פרסומת במייל ושכתובת המייל שלו זהה לכתובת המייל של התובע. 

נפסק: התובע הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע כי לא נתן את הסכמתו לקבלת הדיוור מהנתבעת וכי הוא זכאי לפיצוי מכוח החוק. אין מחלוקת בין הצדדים כי ההודעות נשלחו לתובע בטעות. הדבר נלמד מכך שנשלחו אל התובע חשבוניות של אותם לקוחות שאליהם מוענו ההודעות. הנתבעת הציגה ראיה לפיה כתובת המייל נמסרה על-ידי הלקוח לירן ניר, אך לא הציגה ראיה לגבי הסכמה שנמסרה על-ידי הלקוח לירן דהן.

בהינתן שהתובע אינו לקוח של הנתבעת, הרי שההודעות נשאו פרטים אודות שירותי הנתבעת מעבר למשלוח חשבוניות חודשיות ולכן הן מהוות שיווק של הנתבעת, וככאלה הן דבר פרסומת [עניין פסגות - רע"א 4806/17]. המחוקק לא התכוון להטיל אחריות במקום בו הודעה נשלחה בטעות, אלא במקום שבו זו נשלחה לצרכי שיווק ללא קבלת הסכמה מראש. אין מחלוקת כי תוכן ההודעות מוען לאדם בשם לירן ניר, שהוא לקוח של הנתבעת, והוכח כי כתובת המייל נמסרה לנתבעת על-ידי אותו לקוח. על בסיס כתובת המייל והסכמתו של לירן ניר, הנתבעת שלחה את ההודעות לתובע. הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי הלקוח לירן דהן מסר אף הוא את כתובת המייל של התובע ככתובת מייל שלו לקבלת החשבוניות וההודעות מהנתבעת.

אף שכתובת המייל של התובע הוסרה מרשימת הדיוור, הוא החל לקבל שוב הודעות, הפעם בשמו של לקוח אחר של הנתבעת - לירן בן ארוש. התנהלות הנתבעת מטרידה במספר היבטים. הן ביחס לפניית התובע לנתבעת בפקסימיליה שלא טופלה והן ביחס לכך שהתובע קיבל הודעות נוספות לאחר שכתובת המייל שלו הוסרה מרשימת הדיוור. המצב אליו נקלע התובע הוא בלתי נסבל ואינו מתקבל על הדעת. התובע אינו לקוח של הנתבעת, ואף שפנה והוסר מרשימת הדיוור שלה, הרי ששב לקבל הודעות תחת שם של לקוח אחר, כאשר 3 פעמים הוזנה כתובת המייל שלו, מבלי שיש לנתבעת דרך לפקח שכתובת התובע לא תוזן על-ידי מאן דהוא ככתובתו של לקוח אחר בטעות.

בהתחשב בתכלית החוק שנועדה למנוע הטרדת אזרחים בהודעות פרסומיות מבלי שנתנו את הסכמתם לכך, הרי שבמקום בו נשלחו חשבוניות בשוגג, כאשר הכתובת נמסרה על-ידי לקוח של הנתבעת, אין להטיל אחריות על הנתבעת בשל טעות זו. אולם הדעה שונה ביחס לכל חשבונית והודעה שהנתבעת שלחה לתובע לאחר מועד משלוח בקשת ההסרה של התובע בפקסימיליה. הנתבעת כשלה בכך שלא טיפלה בפניית התובע ומכאן שאין היא מוחזקת כמי שפועלת בשגגה. ממועד זה שלחה הנתבעת לתובע 4 חשבוניות ע"ש לירן ניר, 4 חשבוניות ע"ש לירן דהן, פרסומת אחת והודעת הצטרפות. 

באשר לשיעור הפיצוי - התנהלות הנתבעת, ששלחה את ההודעות לתובע בטעות, בגין רישום שלושה לקוחות שונים, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם תום לב ומאמצים למניעת הישנות התקלה. החוק ביקש להרתיע אף מהתנהלות זו שבה אזרח מוצא עצמו מקבל הודעות של לקוחות הנתבעת באופן חוזר ונשנה, כשאין ביכולתו לעשות דבר. בעניין גלסברג נקבע מפורשות כי אין על התובע חובה להקטנת הנזק. התובע כאן עשה ככל שביכולתו על-מנת להסיר עצמו מרשימת התפוצה של הנתבעת. הנתבעת תשלם לתובע 4,000 ש"ח (400 ש"ח לכל אחת מעשר ההודעות), בתוספת אגרה בסך 130 ש"ח והוצאות בסך 300 ש"ח.