אין להעניק פיצוי נוסף מכוח חוק הגנת הפרטיות כאשר יש הסדר ספציפי בנושא הודעות ספאם (פסק-דין, תביעות קטנות בית-שמש, השופטת דורית פיינשטיין):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 11 הודעות ספאם, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ובאופן המהווה מטרד לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. 

נפסק: התובע אכן מהנתבעת, במהלך תקופה של חודש, 11 הודעות ספאם. רק לאחר שביקש להסיר את עצמו הפסיק לקבל את ההודעות. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע נרשם לקבלת דיוור ממנה. הנתבעת לא הוכיחה כי קיבלה מהתובע עצמו את כתובת הדוא"ל שלו ולא הראתה כל רישום של פרטי התובע. טענת הנתבעת כי התקשרה עם חברה רצינית השולחת את הפרסומים אין בה ממש. חברה אחראית לכל פרסום שנשלח בשמה, אף אם מדובר במשלוח על-ידי חברה מקצועית שזהו עיסוקה. ככל שלנתבעת טענות נגד חברת הפרסום, היה עליה להגיש הודעת צד ג' או לתבוע אותה בנפרד.

בשים לב לתוכן הפרסומים ולכך שהנתבעת הסירה את התובע מיד מרשימת התפוצה, הרי שיש לדחות את טענות התובע מכוח חוק הגנת הפרטיות. ראוי לתת לחוק זה משמעות מצמצמת שעונה על תכלית החקיקה, וכאשר יש הסדר ספציפי שמתייחס למשלוח הודעות ספאם הרי שאין להעניק פיצוי נוסף. הנתבעת תפצה את התובע ב-4,400 ש"ח.