(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב): שיחות טלפון שיווקיות אינן נכנסות בגדר חוק הספאם, אך הן מהוות הטרדה לפי חוק הגנת הפרטיות.
העובדות: התובע טען כי הנתבעת פנתה אליו בשיחות טלפון שיווקיות ובמסרון, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ותוך הטרדתו בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. הנתבעת טענה, בין היתר, כי את השיחות ביצעו משווקים חיצוניים וכי הן אינן מהוות דבר פרסומת לפי חוק התקשורת.
נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. שיחות השיווק האנושיות בוצעו על-ידי הנתבעת או מי מטעמה, וזאת לאחר שנציגי שיווק הציגו עצמם בתור נציגי הנתבעת ופעלו לשם קידום עסקיה. הכחשת הנתבעת למספרי הטלפון מהם התקבלו השיחות סויגה על ידה ואף לטענתה, ככל הנראה, מדובר במשווקיה החיצוניים. טענת הנתבעת לחריגה מהרשאה לא הוכחה על-ידה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר הנחיית המשווקים או ביקורת עליהם, למרות שטענה כך בהגנתה. טענת הנתבעת כי התובע יכל לתבוע את המשווקים ישירות, יש בה קושי לא מבוטל ברגע שהנתבעת אינה מביאה כל ראיה באשר לזהות החברות המשווקות.
מי שהתקשר לתובע היה שלוח הנתבעת, ועל כן על הנתבעת חלה אחריות שילוחית לפעילותיו האסורות, אלא אם תוכיח שהשלוח חרג מהרשאה. חריגה כזו לא הוכחה. נכונה עמדת הנתבעת כי שיחות שיווק אינן מהוות דבר פרסומת אסור לפי חוק התקשורת [עניין כהן - רת"ק 31757-03-17]. עם זאת, שיחות חוזרות מהנתבעת, לאחר שנאמר לה כי אין התובע מעוניין בשירותיה, נכנסות לגדר סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. לפי סעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת החוק, אם יוכח כי התקיימה הטרדה בניגוד להוראות החוק.
לא כל שיחת טלמרקטינג, שהנמען לא הסכים לה מראש, מהווה הטרדה [עניין כהן לעיל; עניין אורי - ת"ק 22635-12-14]. במקרה זה מדובר ב-8 שיחות טלפון שבוצעו במהלך מספר חודשים, כשכבר בשיחה הראשונה הבהיר התובע לנציגת הנתבעת כי הוא אינו מעוניין בשירותיה וביקש להפסיק להתקשר אליו. מדובר ב"הטרדה אחרת" שהיא מעבר לאי-נוחות גרידא שנגרמה לתובע מעצם קבלת השיחות.
בניגוד לחוק התקשורת, חוק הגנת הפרטיות אינו מפרט את השיקולים המנחים לפסיקת גובה הפיצוי, וקובע רק את גובה הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק לתובע ללא הוכחת נזק. התובע העיד כי התקשרויות מצד הנתבעת היוו הטרדה עבורו. התובע תבע סך של 2000 ₪ בגין פגיעה בפרטיותו, סכום זה אינו סכום מופרז והוא אף נמצא ברף הנמוך של הפיצויים הנפסקים בגין מטרד באמצעות השיחות השיווקיות, ועל כן על הנתבעת לפצות את התובע במלוא הסכום שנתבע.
הודעת המסר הקצר ששלחה הנתבעת נופלת בגדר סעיף 30א לחוק ומהווה דבר פרסומת אסור. הנתבעת לא הוכיחה כי לא כך הדבר. הנתבעת תשלם לתובע 400 ש"ח עבור המסרון וכן הוצאות משפט בסך 350 ש"ח.